יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

תיק איפור בעקבות החלפת ה - kwaii שקבלתי

כבר ספרתי על הנתינה המדהימה של המשתתפות בפורומים השונים וגם על החלפת ה - kwaii שקבלתי בהחלפה הראשונה. מאז, לא הפסקתי להחליט שאני חייבת לתפור כזה תיק...
לקח לי חודשיים בערך להסתכל על התיק התפור ולחפש הדרכה שתעזור לי בהכנה ולהחליט שאין זמן טוב יותר מההווה - נעמדתי ליד שולחן העבודה וחתכתי... נו טוב, זה לא היה פשוט... מילא הגזירה - הייתי צריכה להחליט לבד על המידות, אז חתכתי לפחות ארבע פעמים, הבעיה העיקרית היתה הרוכסן - או יותר נכון, הכיוונים של התפירה שלו, פרמתי אין סוף (על הסבלנות של הפרימה גם כבר כתבתי...) אבל העיקר שבסוף הצלחתי ויצא תיק חמוד ביותר (את הפיקשושים רק אני ראיתי).
עכשיו זה כבר היה אתגר אמיתי - לתפור תיק ממשי, שיראה ממש טוב, בלי פישושים בכלל. החלטתי על גודל וחתכתי - הפעם כבר ידעתי איך לתפור את הרוכסן, איך לכוון את הבטנה ואפילו הוספתי תחרה לפי הצעתה של חברה, מיד חתכתי בד נוסף ועוד אחד ועוד אחד ויגאל נשלח לקנות רוכסנים ועכשיו יש ערימה נכבדה של תיקים קטנים לשימושים שונים: כלי איפור, כלי רחצה, עזרה שניה או שלישית ועוד...
כל אחד שונה במראה החיצוני, אין אחד זהה למישנהו ואני ממשיכה לחפור בארון הבדים למצוא עוד ועוד שילובים.
הנה כמה תמונות להתרשמות:




יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

כיס בישול למיקרוגל - גאון מי שהמציא את ה- warm tater וגם אזהרה

בעבר כבר כתבתי על כך שאת רוב "השכלתי" על תפירה, אני רושת מניסיונות של תהיה וטעיה. רעיונות ויצירתיות יש לי משלי ויש גם ממקורות אינטרנטיים.
אחד המקורות המעניינים הוא הבלוג של פיסות אשר נפתח לא מזמן. החנות שלהם ממוקמת במתחם עקרון 2000 ובדרך חזרה מאילת הובלתי את משפחתי דרכם, רק בשביל לראות במו עיני את החנות ובעליה. מצאתי זוג מקסים שפינו את זמנם בשעה לחוצה ביותר ובסבלנות רבה עשו לי סיור בחנות ובסדנה, הסבירו באריכות על כל מוצר ונתנו טיפים רבים.
המטרה העיקרית שלי בביקור בחנות היתה מוצר שנקרא "warm tater" - מילוי כונה המיועד לשימוש במיקרוגל וניתן לתפור איתו כיס לבישול תפוחי אדמה, קלחי תירס, גזר ועוד וכן, לחמם ולהפשיר לחמניות, פיתות ושאר קפואים.
הייתי חייבת לראות ולמשש את המילוי הנ"ל ולבדוק את השוני בינו לבין מילוי הכותנה לשמיכות שיש לי בבית. קניתי וניסיתי בבית.
לא יאומן, ממש מדהים.
4 דקות תוזמנו ל-3 תפוחי אדמה בינוניים, 5 דקות לשני קלחי תירס ו-10 שניות לפתה קפואה או לחמניה... היתרון הגדול של השימוש בכיס המדהים הזה הוא כמובן מהירות הבישול אך נוסף לכך הפן הבריאותי של שימוש בחומר טבעי אשר לא מפריש כל חומרים שאינם בריאים ומופרשים מכלי הפלסטיק למיניהם...
בערב קבלתי טלפון מבתי - "אמא, את לא תאמיני" היא אומרת, "הכנתי מרק ועשיתי גזר בכיס שלך - דקה, רק דקה וזה היה מוכן וממש רך..."








בתחילה עבדתי באופן מדוייק על פי ההדרכה ונתקלתי במעט קושי בתפירה הסופית - עובי ארבע השכבות גרם למחטים להשבר, למכונה להיעצר, לחוטם להקרע - לא היתה תקלה שלא נתקלתי בה... כמעט והתייאשתי...
החלטתי לנסות שינוי קטן - הגדלת רוחב הבד בחצי אינטש ותפירת שת שכבות הבד באורכן יחד לפני החיבור למילוי. את המילוי תפרתי לשתי השכבות רק ברוחב הבד ואז הפכתי את הכל - לשמחתי, החיבור של הכיס הפך הרבה יותר קל ומהיר.
שינוי קל שהקל מאוד על העבודה ויצר גם תחושה נעימה יותר של המוצר הסופי.
ולסיום אזהרה חשובה - כמו כל דבר המוכנס למיקרוגל, יש לעקוב אחרי הבישול ולא לעזוב את המיקרוגל לעבוד ללא השגחה. לכל מיקרוגל יש את דרגות החימום שלו וחשוב להכי ולהתאים את זמן הבישול למוצר.
בנוסף, הכיס צריך להיות נקי משאריות מזון ויש לשטוף אותו כאשר נרטב מנוזלים מתוקים הניגרים מהמזון המוכנס אליו.

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

החלפה לחנוכה ומשחק גמדים

רגע לפני שיצאנו לחופשה המשפחתית סיימתי את שני הפרוייקטים שעמדו בפני. החלפה לחנוכה בקומונת אמנות לכל ומשחק גמדים ביישוב שלנו.
הזמן להכנת ההחלפה והמתנה למשחק לא היה רב, אבל ההזדמנות נתנה לי אפשרות להתנסות שוב באפליקציות בעזרת נייר דביק דו צדדי "stim a stim", הכנת כרטיסי ברכה ואיך אפשר בלי - הפרחים שלי. הכנתי שתי ציפיות לכריות, דומות אך לא זהות לחלוטין ועליהן רמז לחנוכיה, שני כרטיסים שהפעם היו מקרדסטוק חדש שקניתי בקסם שימושי ועליהן סרט מקסים מנייר ואותיות נדבקות.
למשחק הגמדים גם הכנתי קופסה מטופלת. עטפתי קופסת שימורים בלבד ועליה הדבקתי לבבות שהפכו לחנוכיה חמודה וגם מחזיקי נרות שיצרו משחק פזל למשפטים הקשורים לחנוכה.



חופשה משפחתית - חובה לכל משפחה...

ביום חמישי יצאנו, כל המשפחה, מגדול ועד תינוק, לחופשה משפחתית באילת... אח, מזמן לא היינו ככה יחד כולנו. זה היה נהדר.
התפנקנו במלון "הכל כלול", רצנו כמו מטורפים למרינה ולקניון, שרנו, רקדנו וציפינו בהופעת "wow" המהממת וכמובן סרט באיימקס ולשם שינוי לא ביצענו מסעות עם תרמיל על הגב...
כשבמשפחה יש חברה בגילאים שונים זה בהחלט לא פשוט לתת מענה לכל צורך. אז באמת, כל אחד קם לו בשעה קצת אחרת, רוצה פעילויות שונות או סתם להיות קצת במקום אחר וזה מה שהיה יפה אצלנו "ביחד וגם לחוד".
אז הנה כמה תמונות מהטיול:







חזרנו עייפים אך מרוצים אחרי נסיעה ארוכה (מה לעשות - מקצה המדינה לקצה השני...) ולקח לי יומיים לסיים כביסות.

יום שני, 29 בנובמבר 2010

החלפת kwaii - התנסות בתפירת בובה לפי ציור.

לפני חודש או מעט יותר הצטרפתי לפורום אומנות הטכסטיל והליבוד ושם, מיד בהתחלה נחשפתי לעזרה הדדית ותמיכה מדהימים של חברות הפורום. כשהועלתה ההצעה לעוך החלפה - הצטרפתי. בהגרלה קבלתי את " אמא של מאור" - שהתבררה כאשה מדהימה בעלת היסטוריה דומה לשלי (מורה בפנסיה... סבתא...ועוד).
מעיון מעמיק בבלוג שלה, למדתי עליה המון ואחד הפוסטים החזיר אותי אחורנית לימי בספריה האזורית (אולי עוד אכתוב על כך פוסט מיוחד...).
בפוסט הזה, היא ספר על זכרונותיה מקריאת הספר "בילבי" ועל הנוסטלגיה שעלתה בה כשנתקלה בספר העכשווי "גילגי" - בת דמותה של המיתולוגית הנ"ל...
החלטתי באומץ רב, להתמודד עם הכנת בובה בדמותה של בילבי.
מעולם לא הכנתי בובה...
מה חשבתי לעצמי...
התהליך לא היה פשוט - מציאת תמונה, התאמת בדים, גזירת החלקים, תפירה - הכל היה חדש.
במהלך ההכנה החלטתי ג להפוך את הבובה למשהו שימושי ולהוסיף לה מגנטים, כך שיהיה אפשר לתלותה על המקרר וכן, אטבים דקורטיביים שישמשו לפתקים ושאר תזכורות התלויים למכביר על כל מקרר.
והנה התוצאה:


בתמונה האחרונה מחזיקה הבובה את כרטיס הביקור החדש שלי ואת הכרטיס שצרפתי להחלפה. בנוסף, צרפתי גם סיכות ראש לנכדות המקסימות שלה ואחת בשבילה.





יום שני, 22 בנובמבר 2010

סבלנות...סבלנות... - לא קונים בכל חנות... על ציפית לכרית ועל החלפה יצירתית

המשפט המחורז הזה לא נס ליחו אף פעם. אני זוכרת שספרה לי אימי על כך שבעבר בחנו בחורה להתאמה לחתונה על ידי כך שנתנו לה גוש חוטים מסובך והיא היתה צריכה להפריד את החוטים אחד מהשני ולגלגל אותם לכדי כדורים נפרדים. אני אישית הייתי פורמת אותם בעזרת מספריים - למי היתה סבלנות לזה...
השבוע נזכרתי בסיפור הזה ולמה?
הכנתי לחברה סט כריות סתוויות. אחרי שסיימתי הכל, הכריות עמדו לתצוגה. הזמני את החברה להראות לה בגאווה את הכריות והנה גילינו טעות בכיווני החלקים. אל תטעו, השיבוץ היה ונראה נהדר, אבל זה לא מה שהוזמן - מה עושים?
אין ברירה - פורמים...
בעדינות פרמתי את הכל ותפרתי מחדש. זה לא היה כל כך נורא, להיפך, היתה לי תחושה של הישג, התעלות... התגברתי על איזשהו מחסום שהיה קיים בעבר והנה איננו עוד.
זה לא שלא פרמתי קודם תפרים שלא היו בסדר, אבל הפרימה הזו של משהו מוגמר, סגור - היתה אחרת. נתנה הרגשה של הישג והתגברות על איזשהו מחסום. עכשיו אני ממש מרוצה מהתוצר וגם מהתהליך.
והנה הוא:

האוסף למעשה הינו המשך של החלפת הסתיו שהשתתפתי בה בפורום בתפוז. ההחלפה נתנה לי השראה וגם הזמנות מצד הבת והחברה.
הנה ההחלפה שנשלחה - ציפית לכרית סלון, סיכות רש וכרטיס מעוצב

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

שבוע במרכז ויום איכות עם בתי הקטנה בקסם שימושי

יום שישי הוא היום החופשי של בתי מבית הספר, מיד כשקבלתי את ההזמנה של לימור לסדנת יצירה ידעתי שאציע זאת לבתי. כל השבוע לא הייתי בבית, נסעתי לבתי הגדולה להיות איתה ועם הנכדים, הקטן היה קצת חולה והבעל יצא למילואים - לא פשוט בשביל אשה עובדת - שעות הגן והמעון, העומס בדרכי הנסיעה ובכלל, להיות לבד בבית... אז נסעתי ולקחתי איתי את ההדרכה של ה"קטנה באלפי ישראל" להכנת פרחי בד, עם הממממון ריבוע בד חתוכים, חוטים, סיכות ומחטים... בשביל שעות הפנאי...
והיו... אחרי יום הקטנצ'יק הבריא וחזר לפעוטון, בזמן שהתפנה למדתי להתמודד עם קיפולי הבד הסרבניים, לתקוע סיכות בלי להדקר ולתפור אותם נכון, כך שגם כל עלי הכותרת ייתיישבו במקומם בצורה יפה. הנה שתיים מהן שנמסרו השבוע לחברה טובה שעזרה ותמכה, עדיין ממשיכה, בשעות של ייאוש בזמן הלימודים - לריסה, אין עלייך...


ומה עוד?
כמובן שיום אחד הוקדש לסיור בנחלת בנימין, בדרך גם קפיצה לאבגד לרכישת אבני חן ואביזרים נוספים וסוף סוף גם מצאתי את ה"רגל ההולכת" שאני מקווה שתתאים לאחת מהמכונות שלי, כך אוכל גם לסיים את הקווילט בשמיכות לנכדים.

היום האחרון הוקדש לסיור בשוק מחנה יהודה, בירושליים. שם, אני כבר מכירה את החנויות המועדפות לקניית החלבה, הקיגל והדג הכבוש. יום חמישי הוא גם יום שאפשר לקנות כבר חלות לשבת, עוגיות וכמובן תבלינים ושאר ירקות (הרי לא הייתי כל השבוע בבית...).
תחילת היום היתה כפי שכבר ציינתי, פגישה עם לריסה לקפה וארוחת בוקר, בזמן הזה הלכו בעלי ובתי הגדולה למסע קניות עצמאי בחנויות הבגדים. יש לו בהחלט את הסבלנות הדרושה לבנות בעת בחירת הבגדים...
אח, פגישה שכזו...איך לא הצטלמנו... כל כך התרגשנו... אין דבר - בפעם הבאה...

ולסיום, יום יצירה ביובלים אצל לימוד. כשכתבה שנכין קנבס שמחתי מאוד, מעולם לא הכנתי משהו דומה. ציירתי - כן, עצבתי לוחות - כן, הכנתי כרטיסי ברכה - כן... אבל קנבס לא הכנתי. גם בתי לא...
החלטנו להקדיש את היצירות לזוג שחגג 6 שנות נישואין בתחילת השבוע - שם יהיה מקום לתמונות שני הבנים/נכדים/אחיינים ולבעל שחגג יום הולדת.-הוא יקבל תמונות של כל בני המשפחה.
לא ידעתי בכלל איך להתחיל, הקשבנו להסברים, הסתכלנו אצל השכנים ואחת על השניה והחלטנו לקפוץ למים... צבענו את הקנבס, היא בצבעי המים ואני בבז ואח"כ גם בחום, צהוב וזהב ושוב הסתכלנו מה עוד עושים...
בזמן שחיכינו שהצבע יתייבש הלכנו לבחור דפים לעיצוב נוסף, ניסינו ושוב ניסינו - בערך שעה ויותר...
אמנם הבאתי תמונות כבקשתה של לימור, אבל התהליך לא היה פשוט כלל. במהלך כל הסדנה שיניתי את דעתי מיליון פעמים, התייעצתי עם לימור ושוב שיניתי. גם הבת לא היתה ממש סגורה על העיצוב.
בסוף - זה מה שיצא...
אני בהחלט מרוצה...
במיוחד כי מזמן לא ישבתי בצוותא עם בתי הקטנה ורק וק איתה, בלי הפרעות ובלי שיחות על מבחנים/לימודים/ועוד דברים מעצבנים... היתה לנו שעת הנאה של יצירה - ממש התנתקות מכל העולם היומיומי - תודה לך בתי.

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

קסם שימושי

כזכור, התחלתי בתפירת טלאים ועכשיו נתפסתי גם ליצירת כרטיסים ואלבומים... תמיד אהבתי להכין את כרטיסי העבודה לילדים בצורה מושכת ומעניינת (אף פעם לא צלמתי... חבל...) עכשיו העברתי את המחשבות לכיוון כרטיסי ברכה ואמשיך גם לעיצוב אלבומים בשילוב נייר ובד.
במסגרת שיטוטי באינטרנט נתקלתי ב"קסם שימושי", חנות מטריפה ביובלים, שיש בה הכל בשביל ליצור דברים יפים.
לימור אבדה את רשימת התפוצה שלה (קורה, לא נורא...) וקוראת לכל מי שהיה בה וגם לחדשים להצטרף לרשימה ולהתעדכן בכל מה שקורה.
יש לה גם סוכריה לחלק... הכנסו לקישור (בכותרת) ותוכלו לקרוא את כל הפרטים.
יונה

יום שבת, 23 באוקטובר 2010

הריון רגיל והריון של פיל...

במסגרת לימודי התואר השני, הקדשתי את אחת מעבודות המחקר שלי לנושא רכישת שפה זרה אצל ילדים. המפגש עם הילדים היה מרתק ועוד יותר היה לנתח את הממצאים מתוך התצפיות והריאיונות שערכתי עימם.
רכישת שפה זרה על ידי חשיפה אליה בעולמון (microword) – זהו הרעיון המסתתר מאחורי מחקר זה. מטרתו לבדוק את התהליכים המטה קוגניטיביים אשר מפעילים ילדים במהלך המשחק ואשר עוזרים להם לזכור את המילים המופיעות במהלכו. השערת המחקר הייתה שילדים בגיל 7-9, אשר לא למדו אנגלית בצורה רשמית ואשר נחשפים לשפה ולסביבה תומכת בשפה, יזכרו מילים בשפה אנגלית, גם אם לא קבלו הוראה מפורשת ללמידתן. השערה נוספת היתה שילדים אשר משחקים בעולמון, יזכרו מילים בשפה האנגלית למרות שאינם מבינים את משמעותן או מובנן.
המחקר נערך בדרך איכותנית על ידי צפייה באופן המשחק ורישום הערות של הילדים במהלכו . כמו כן, הבדיקה נעשתה בעזרת משחק התאמת מילים לתמונות, בו שחקו הילדים באופן עצמאי. מממצאי המחקר ניתן ללמוד כי ילדים אכן זוכרים מילים שנחשפו אליהם במהלך המשחק. מילים המתארות פעולה נזכרו יותר מאשר מילים המתארות שמות עצם. כמו כן, ילדים המיומנים במשחקי מחשב זכרו יותר מילים מאשר אלו שהיו פחות מיומנים ובנים זכרו יותר מאשר בנות. גם הגיל היה גורם משפיע, ילדים בני 9 זכרו יותר מילים מאשר ילדים בני 7.
אז זהו, לפני כשבוע סיימתי את הכתיבה שהיתה ארוכה כאורך "הריון רגיל" ואתמול בעב הופיע לו הציון במערכת המטלות. העבודה מצויינת, הציון בהחלט מספק - 97 ועכשיו נשאר לסיים את העבודה השניה שכנראה ההריון שלה יהיה כפול - כמו של פיל... וזה מעניין כי ברקע התיאורטי שלה בהחלא מוכנס ציו של פיל..., אבל מאוד מיוחד.

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

ומה מאחלים לחברות שיוצאות לפנסיה ?

אתמול היה לי יום מרגש - חגגתי עם הצוות החדש והותיק בבית הספר את יציאתן של שלוש חברות לפנסיה. דבורלה, דינה וציפי היקרות - בהחלט מורות לחיים, מורות שמהוות מודל למסירות, לרצינות ולהגעה לבית הספר בשביל הילדים ולמען הילדים.
לאף אחת מהן לא היתה ההחלטה קלה - חששות מסוגים שונים ליוו אותה... אבל אני בטוחה שכל אחת תמצא את דרכה להמשך מעניין ותורם בחברה ובמשפחה האישית והקהילתית.
אני מאחלת להן ימים מאושרים, ללא "צלצולים" שמנהלים את החיים...
הן ארגנו לנו טיול בחיק הטבע, שימשיכו לטייל בארץ ישראל וגם בחו"ל :)
הוועד ארגן פיקניק וישיבה בצוותא בחיק הטבע וגם אלבום למזכרת עם ברכות מכולם. אני הכנתי להן כרטיסים אישיים - עצבתי את הכיכה וגם חרזתי בפנים...
אז לכל מי שיוצא לפנסיה אני ממליצה - לצעוד ברגל ימין אל הדרך החדשה.
להנות מכל זריחה ושקיעה וביניהם לנצל כל דקה פנויה.
להנות, לאהוב, ולנסות כל אפשרות שצצה,
זו בהחלט פתיחה של תקופה יפה-יפה.
יונה
ואלו כרטיסי הברכה שהכנתי להן

יום שני, 11 באוקטובר 2010

תמונות של העבודות הראשונות



השמיכה הראשונה שתפרתי - נלקחה ע"י אימי כמתנה לחברה...



שלוש שמיכות ביחד - מחכות לתיפורים וסיומות...

ללמוד ממש מהתחלה - ככה צריך...

אז נכון שאני כבר מכירה את מכונת התפירה שלי, או יותר נכון - את שלושתן: מרדיקס - בת 70 ויותר, התופרת תפר ישר, קדימה ואחורה, אבל חזקה ומסוגלת להתמודד עם כל עובי בד (אפילו גינס ושתי שכבות עור תפרה בלי בעיות... השניה: בראדר - בת 40 בערך, שכבר יודעת לתפור גם זיגזג ויושבת אחר כבוד ומחכה לתורה בסבלנות והשלישית, רק השבוע חזרה מאיחוד משפחות... בראדר ללא ציון גיל, אם כי נראה שאינה צעירה בהרבה, והיא כבר יכולה לתפור גם רקמה ( רק שחסר לי את הדיקיות התואמות...). למה איחוד משפחות? פשוט, קבלתי אותה יחד עם אחות תאומה, תמורת סכום פעוט והטכנאי שלי התלהב, איחד את שתיהן למכונה שמישה אחת והכניס אותה לתוך קופסת פלסטיק חזקה (הקופסה שווה יותר מהמכונה...).
ובכל זאת, ללמוד מהתחלה לא? זה שם הפוסט...
אז השבוע הצטרפתי (יחד עם חברה) לשתי סדנאות שערכה מירי קוק בבוסתן הגליל. סדנת ריבועי גיין וסדנת הפתעות (כל מפגש - משהו מפתיע). הפעם למדנו להכין נרתיק לכלי התפירה, כולל רקמה אדומה... ומתוך הריבועים - למדנו טכניקה לאפליקציות.
היה נהדר...
ראשית המנחה - מירי, מקסימה וסבלנית, עוברת מאחת לשניה ומסבירה בקול נעים את השלבים, שוב ושוב. מרה דוגמאות של עבודה ומשבחת כל אחת על ההתקדמות.
שניץ - המקום של דבי וברבי מדהים בזכות עצמו, שלל הבדים והיחס האדיב שלהן, קפה ועוגיות - ממש מזמין. בהזדמנות זו גם ראינו את התערוכה בגלריה אושיהן, מה שלא התאפשר לנו בבקור הקודם.
אז בהחלט היה מעניין ומשכיל. ככה בקבוצה קטנה למדתי שתי כניקות שונות איתן אוכל לגוון את העבודות שלי. גם היתה לי הזדמנות לשאול שאלות שמטרידות אותי בנוגע לעבודות שאני מנסה לעשות ולהבהיר לעצמי דברים חשובים.
שווה להרחיק ולנסוע בעבור למידה כזו.
העבודות עדיין בהכנה ועדין לא צלמתי - אז בפעם הבאה.

יום שני, 4 באוקטובר 2010

מה זה להיות בפנסיה - או איך לארגן לבד את היום...

כשיצאתי לפנסיה, לפני שנה וחודש בדיוק, היו שאמרו לי "מה תעשי כל היום?" ובכן, אני לא מאלו שמוציאות בכל יום את השמיכות והמצעים החוצה והבית נראה כמו בזמן ניקיון פסח כל יום. החלק הזה המשיך להיות כרגיל - כל אחד בבית תורם את חלקו. נכון שעכשיו אני "לא עובדת", אבל זה לא אומר שהפכתי לעוזרת בית... חיים ביחד - מנקים ביחד.
לגבי הבישול - זה כבר עיניין אחר - מאוד אוהבת, אז היה לי המון זמן לכך ובהחלט משתדל יותר לגוון גם ביומיום ולא רק בשישבת...
וכמו שכתבתי, היה עיניין השיפוץ - פרוייקט מדהים (עוד אעלה כמה תמונות כשאלמד להעלות אותן בסוף הרשומה) וקצת עבודה עם הנוער (עד שמצאו מדבית קבועה...).
ובעיקר - ארגון הרע התיאורטי והממצאים לעבודות הסמינריוניות שלי (אחת עוד בשלבי התפתחות ואחת מחכה להערכת המנחה).
על כל עבודה אכתוב עוד בפירוט ברשומה נפרדת - כי הממצאים היו ממש מעניינים.
והזמן, בראייה לאחור, ברח.
כאילו בפנסיה וכל הזמן לרשותי, עושה המון דברים (מסמנת כל יום ב-V מה שנעשה, אז יודעת...), אבל וזה אבל גדול, הזמן באמת בורח.
לוקחת לי את הזמן לקפה הבוקר, לא ממהרת לשום מקום והכל בנחת, זה כיף אדיר - שינוי מהותי מיום העבודה הרגיל והסטנדרטי שהיה בעבר. למדתי שהכל יהיה ויעשה בסופו של דבר ושום דבר אינו ממש דחוף - נפרדתי מלוחות הזמנים, למעט מה שהכרחי כמובן, ויצקתי שלווה לחיים שלי.
למדתי להציב לי מטרות קטנות לכל יום או שבוע, כך שיאפשרו לי לתמרן את הזמן באופן נינוח. לתת זמן לעצמי לקריאה, למחשבה וסתם לישיבה, במקביל השתדלתי לא לשכוח שסביבי כולם עדיין עובדים - זה בהחלט היה קשה.
אז מה לעשות בכדי להיות בפנסיה ולהינות באמת?
1. לקחת את הזמן להבנה של השינוי.
2. למצוא עיניין ועיסוק אחרים - לא לחוצים ולא מלחיצים.
3. להשאיר תמיד זמן לעצמך, לתחביבים ולהנאות האישיות.
4. לא לשכוח שאחרים עדיין בטירוף של עבודה-בית ולקבל בהבנה את הלחץ שלהם.
5. להגיד לעצמך "אני בפנסיה" ולמצות מהמילים את ההנאה הכי גדולה שאפשר - זה מגיע לי...

התמונה היא מבט מהמטבח החדש אל החצר - סוסים הגיעו לבקר.
(ובפורמט החדש - התמונות מתיישבות בדיוק היכן שאני רוצה... נהדר

יום שבת, 2 באוקטובר 2010

התחדשות - "אחרי החגים יתחדש הכל..."

השיר המקסים הזה של נעמי שמר הושמע אתמול בבוקר בתוכנית רדיו ומאז אינו מפסיק להתנגן בראשי. אכן, אתמול היה היום הראשון אחרי החגים, ימים שהיו עמוסים ושמחים, ימים שבהם המשפחה מתכנסת ביחד, מה שלא תמיד מתאפשר במהלך השנה.
נכון, היה גם אוכן...המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אוכל...
כל הזמן היה צריך לחשוב על גיוון ושינוי בטעמים, בריחות, בצבעים - יצירתיות היא מלת המפתח... והיה מעניין... ומשמין... עכשיו חוזרים לשגרה שהיא גם מבורכת בפני עצמה.
בין לבין הספקתי לתפור עוד כמה דברים... עוד לא כתבתי על כך, אבל ממש לפני שלושה חודשים ירד לי האסימון והחלתי שאני רוצה לעסוק בעבודות תפירה ולא סתם תפירה, אלא תפירת טלאים, תפירה אומנותית.
פתחתי את מכונת התפירה המיותמת שעמדה לה במשך שנים בפנה בבית, מכונת תפירה בת 70 שנה ואולי יותר, קצת שימון בזזקל ולדרך.
אספתי קצת בדים, קניתי גם לא מעט ומאז אני מתכננת ותופרת, מחפשת ישורים באינטרנט לאתרים העוסקים בתחום ( ויש המון...) מקבלת השראה ומנסה בעצמי.
לאט לאט התפרים משתפרים, ההבנה שלי על בעיות במכונת תפירה ופתרונן משתפרת ויש גם תוצרים.
גילית שיש קהילה גדולה של יוצרות בארץ, אשר משתפת ביצירותיה וגם בגזרות שלהן והכי יפה יוצרות קשר בעזרת פורומים ובלוגים עם אחרות. גיליתי קהילה מפרגנת מאוד שמוכנה תמיד לעזור ולתת עצה, להנחות ולהדריך גם מרחוק - בהחלט קהילה מקסימה.
אני מצרפת כאן קישור לאחת מהן אשר לקראת יום הולדתה נותנת "בלוג קנדי" - זו מן מתנה מתוקה... בפורום תפוז של עוסקות בתחום מתרחשות "החלפות", בכל תקופה מחליטים על נושא וכל הנרשמות מכינות מתנה ושולחות לבת הזוג שקבלו - מן משחק גמדים/ענקים - פשוט נהדר.
דוגמא נוספת ל"בלוג קנדי" היא כאן - אין ספק שהיום, יותר מאי פעם יש נתינה אדירה, גם של מידע וגם של מוצרים - כל הכבוד.

אז זו באמת תהיה שנה של התחדשות, שנה של יצירתיות והכי חשוב - שנת שלום ובריאות לכולם.





יום שני, 27 בספטמבר 2010

שנה חלפה - איך עובר לו עף הזמן...

ויש עוד שירים רבים המספרים על כך...אבל עד שלא "רואים בעיניים", לא מאמינים...
שנה עברה מאז כתבתי כאן לאחרונה וכל כך הרבה דברים קרו בשנה הזו, לכאורה, שנה שבא היה צריך להיות לי המון זמן לכתיבה, אבל לא... משום מה הייתי כל כך עסוקה - שפשוט הזמן ברח!!!
ובמה?
הרי יצאתי לפנסיה, כל הזמן שבעולם עמד לרשותי... כן, אמנם אני רק בת 51, אך בכל זאת יצאתי לפנסיה. זו היתה החלטה מהירה ובהחלט נכונה עבורי - מיתרי הקול שלא הסכימו לפעול יותר, יצרו את המצב הבלתי אפשרי להמשיך את תפקידי כמחנכת ומורה.
שינוי הוא תמיד מפחיד, אבל אני פתחתי את הדלת ומצאתי עולם ענק שמחכה לי...
ראשית, שינוי ושיפוץ בבית פנימה - חודש של תכנונים ומחשבה וחודשיים של ביצוע, הביאו את הבית (החלק ששופץ לפחות) למקום שבו אני אוהבת מאוד לשהות, מקום של רוגע ושלווה. השיפוץ כולו היה תהליך של זיכוך, תהליך נהדר של התחדשות ויצירה. כל יום קמתי אל תוך ענן האבק בשמחה גדולה ובצפיה להתקדמות היומית - לעיתים היתה מורגשת מאוד ולעיתים קטנה, אבל תמיד היתה הרגשה של אושר ושמחה.
במשך כל הזמן שעבר מאז אוקטובר האחרון אני ממשיכה להוסיף פריטים וחפצים חדשים, משנה את מיקומם של ישנים. זה לא נגמר וזה תמיד מהנה...
גם החצר מתחילה לקבל כיוון חדש, זה הפרוייקט של השנה הזו...
ויש עוד.. אכתוב בהמשך.