יום שישי הוא היום החופשי של בתי מבית הספר, מיד כשקבלתי את ההזמנה של לימור לסדנת יצירה ידעתי שאציע זאת לבתי. כל השבוע לא הייתי בבית, נסעתי לבתי הגדולה להיות איתה ועם הנכדים, הקטן היה קצת חולה והבעל יצא למילואים - לא פשוט בשביל אשה עובדת - שעות הגן והמעון, העומס בדרכי הנסיעה ובכלל, להיות לבד בבית... אז נסעתי ולקחתי איתי את ההדרכה של ה"קטנה באלפי ישראל" להכנת פרחי בד, עם הממממון ריבוע בד חתוכים, חוטים, סיכות ומחטים... בשביל שעות הפנאי...
והיו... אחרי יום הקטנצ'יק הבריא וחזר לפעוטון, בזמן שהתפנה למדתי להתמודד עם קיפולי הבד הסרבניים, לתקוע סיכות בלי להדקר ולתפור אותם נכון, כך שגם כל עלי הכותרת ייתיישבו במקומם בצורה יפה. הנה שתיים מהן שנמסרו השבוע לחברה טובה שעזרה ותמכה, עדיין ממשיכה, בשעות של ייאוש בזמן הלימודים - לריסה, אין עלייך...
ומה עוד?
כמובן שיום אחד הוקדש לסיור בנחלת בנימין, בדרך גם קפיצה לאבגד לרכישת אבני חן ואביזרים נוספים וסוף סוף גם מצאתי את ה"רגל ההולכת" שאני מקווה שתתאים לאחת מהמכונות שלי, כך אוכל גם לסיים את הקווילט בשמיכות לנכדים.
היום האחרון הוקדש לסיור בשוק מחנה יהודה, בירושליים. שם, אני כבר מכירה את החנויות המועדפות לקניית החלבה, הקיגל והדג הכבוש. יום חמישי הוא גם יום שאפשר לקנות כבר חלות לשבת, עוגיות וכמובן תבלינים ושאר ירקות (הרי לא הייתי כל השבוע בבית...).
תחילת היום היתה כפי שכבר ציינתי, פגישה עם לריסה לקפה וארוחת בוקר, בזמן הזה הלכו בעלי ובתי הגדולה למסע קניות עצמאי בחנויות הבגדים. יש לו בהחלט את הסבלנות הדרושה לבנות בעת בחירת הבגדים...
אח, פגישה שכזו...איך לא הצטלמנו... כל כך התרגשנו... אין דבר - בפעם הבאה...
ולסיום, יום יצירה ביובלים אצל לימוד. כשכתבה שנכין קנבס שמחתי מאוד, מעולם לא הכנתי משהו דומה. ציירתי - כן, עצבתי לוחות - כן, הכנתי כרטיסי ברכה - כן... אבל קנבס לא הכנתי. גם בתי לא...
החלטנו להקדיש את היצירות לזוג שחגג 6 שנות נישואין בתחילת השבוע - שם יהיה מקום לתמונות שני הבנים/נכדים/אחיינים ולבעל שחגג יום הולדת.-הוא יקבל תמונות של כל בני המשפחה.
לא ידעתי בכלל איך להתחיל, הקשבנו להסברים, הסתכלנו אצל השכנים ואחת על השניה והחלטנו לקפוץ למים... צבענו את הקנבס, היא בצבעי המים ואני בבז ואח"כ גם בחום, צהוב וזהב ושוב הסתכלנו מה עוד עושים...
בזמן שחיכינו שהצבע יתייבש הלכנו לבחור דפים לעיצוב נוסף, ניסינו ושוב ניסינו - בערך שעה ויותר...
אמנם הבאתי תמונות כבקשתה של לימור, אבל התהליך לא היה פשוט כלל. במהלך כל הסדנה שיניתי את דעתי מיליון פעמים, התייעצתי עם לימור ושוב שיניתי. גם הבת לא היתה ממש סגורה על העיצוב.
בסוף - זה מה שיצא...
אני בהחלט מרוצה...
במיוחד כי מזמן לא ישבתי בצוותא עם בתי הקטנה ורק וק איתה, בלי הפרעות ובלי שיחות על מבחנים/לימודים/ועוד דברים מעצבנים... היתה לנו שעת הנאה של יצירה - ממש התנתקות מכל העולם היומיומי - תודה לך בתי.
והיו... אחרי יום הקטנצ'יק הבריא וחזר לפעוטון, בזמן שהתפנה למדתי להתמודד עם קיפולי הבד הסרבניים, לתקוע סיכות בלי להדקר ולתפור אותם נכון, כך שגם כל עלי הכותרת ייתיישבו במקומם בצורה יפה. הנה שתיים מהן שנמסרו השבוע לחברה טובה שעזרה ותמכה, עדיין ממשיכה, בשעות של ייאוש בזמן הלימודים - לריסה, אין עלייך...
ומה עוד?
כמובן שיום אחד הוקדש לסיור בנחלת בנימין, בדרך גם קפיצה לאבגד לרכישת אבני חן ואביזרים נוספים וסוף סוף גם מצאתי את ה"רגל ההולכת" שאני מקווה שתתאים לאחת מהמכונות שלי, כך אוכל גם לסיים את הקווילט בשמיכות לנכדים.
היום האחרון הוקדש לסיור בשוק מחנה יהודה, בירושליים. שם, אני כבר מכירה את החנויות המועדפות לקניית החלבה, הקיגל והדג הכבוש. יום חמישי הוא גם יום שאפשר לקנות כבר חלות לשבת, עוגיות וכמובן תבלינים ושאר ירקות (הרי לא הייתי כל השבוע בבית...).
תחילת היום היתה כפי שכבר ציינתי, פגישה עם לריסה לקפה וארוחת בוקר, בזמן הזה הלכו בעלי ובתי הגדולה למסע קניות עצמאי בחנויות הבגדים. יש לו בהחלט את הסבלנות הדרושה לבנות בעת בחירת הבגדים...
אח, פגישה שכזו...איך לא הצטלמנו... כל כך התרגשנו... אין דבר - בפעם הבאה...
ולסיום, יום יצירה ביובלים אצל לימוד. כשכתבה שנכין קנבס שמחתי מאוד, מעולם לא הכנתי משהו דומה. ציירתי - כן, עצבתי לוחות - כן, הכנתי כרטיסי ברכה - כן... אבל קנבס לא הכנתי. גם בתי לא...
החלטנו להקדיש את היצירות לזוג שחגג 6 שנות נישואין בתחילת השבוע - שם יהיה מקום לתמונות שני הבנים/נכדים/אחיינים ולבעל שחגג יום הולדת.-הוא יקבל תמונות של כל בני המשפחה.
לא ידעתי בכלל איך להתחיל, הקשבנו להסברים, הסתכלנו אצל השכנים ואחת על השניה והחלטנו לקפוץ למים... צבענו את הקנבס, היא בצבעי המים ואני בבז ואח"כ גם בחום, צהוב וזהב ושוב הסתכלנו מה עוד עושים...
בזמן שחיכינו שהצבע יתייבש הלכנו לבחור דפים לעיצוב נוסף, ניסינו ושוב ניסינו - בערך שעה ויותר...
אמנם הבאתי תמונות כבקשתה של לימור, אבל התהליך לא היה פשוט כלל. במהלך כל הסדנה שיניתי את דעתי מיליון פעמים, התייעצתי עם לימור ושוב שיניתי. גם הבת לא היתה ממש סגורה על העיצוב.
אני בהחלט מרוצה...
במיוחד כי מזמן לא ישבתי בצוותא עם בתי הקטנה ורק וק איתה, בלי הפרעות ובלי שיחות על מבחנים/לימודים/ועוד דברים מעצבנים... היתה לנו שעת הנאה של יצירה - ממש התנתקות מכל העולם היומיומי - תודה לך בתי.
