חוויית טלאים ראשונה - לתינוק ולאם

לאחרונה טרנד השמיכות לתינוק החל לקבל תאוצה... יותר ויותר אנשים מתחברים למתנה משקעת וייחודית שהיא "שמיכת טלאים" בהתאמה אישית.
בדרך כלל אני מקבלת את ההזמנה יחד עם המילים: "דחוף, היא ילדה אתמול, רוצה להביא לה בכדי שתוציא איתה את התינוק/ת, עוד יומיים הברית" ועוד...
טוב, אין מה לעשות - הרי זה "דחוף"... אני מזיזה הצידה את הכל, כל העבודות בתהליך, כל הכביסה שלא מקופלת/מכובסת, "הכל"!!! ומתחילה את התהליך...
השאלה הראשונה כובן היא: "בן או בת?" השניה: "איזה כיוון צבעים?" ומשם ממשיכים - מוציאה מהארון מספר בדים אפשריים, מצלמת ושולחת.
הלקוחה בוחרת בד מוביל וגוונים שתרצה ומשם אני ממשיכה.
יש לי מספר דוגמאות שממש מתאימות לשמיכה קטנטונת כזו - שמיכה שהיא חוויה ראשונה ותתאים לשלושה חודשים עד חצי שנה מקסימום או שמיכה גדולה יותר שתתאים עד גיל שנה-שנה וחצי (וכמובן, המחיר בהתאם והלקוח/ה בוחרים ).
הנה כמה מהשמיכות שעשיתי לאחרונה, בהתאמה ועם אפליקצית שם התינוק/ת:

ואם הן מצאו חן בעיניכם, אשמח שתגיבו ותשתפו
יונה

ארגונית תאים מבד - שיתוף פעולה להכנת מתנה...

לפני כשלושה שבועות בקשה ממני חברה טובה עזרה בתפירת ארגונית בד לכבוד הנכד שעומר להיוולד לה.
"אין בעיה... בואי", אמרתי.
"עכשיו"? היא שאלה,
"בטח, אין זמן יותר טוב מההווה - נתחיל ונראה איך זה מתקדם".
היא הגיעה כמעט מיד ובידה ערימת בדים שונים וביניהם תמונת בד של חצר חווה - "זה הבד שאני רוצה לעשות ממנו את הארגונית". אמרה.
התמונה היתה מהממת, מושלמת - תמונה שממש התבקש לעשות ממנה תמונת קיר.
ישבנו על כוס קפה לתכנן את הארגונית, כמעט שעה מתכננות ומתלבטות מה לעשות בכדי שתהיה אירגונית מושלמת, אבל לא גדולה ומסורבלת מידי... ופתאום עלה לי רעיון - "בואי נחתוך את התמונה", אני אומרת לה. "השתגעת", צעקה, "זה יהרוס אותה לגמרי"...
"לא, זה לא", עניתי..."אנחנו כבר יושבות שעה ומנסות למצוא פתרון לגודל הענק שיווצר עם הכיסים ויהיה לא ריאלי לארגונית, תראי שחיתוך התמונה זה הפתרון, בואי, עכשיו הולכים לעבוד"... קמתי ומשכתי אותה אחרי.
לא בדיוק איפשרתי לה לחשוב יותר מידי, התאמתי בדי גב, חתכתי קודם את המילוי לארגונית ובלי ששמה לב, התמונה נחתכה לשניים...
עוד שלוש שעות עבודה של תפירה, גיהוץ, חיבור עם סיכות ושוב - תפירה וגיהוץ וזה מה שיצא...
פתאום שמנו לב לשעה, שעת צהריים מאוחרת והחברה, טסה הביתה עם הארגונית לסיים שם תפרים אחרונים...
שלושה ימים אחר כך נולד הנכד וקבל מסבא הוטרינר וסבתא, אשת הוטרינר ואוהבת החיות את המתנה המקסימה הזו.
תנסו לחפש היכן הכיסים!
מצאתם?
נשמח לקבל תגובה :)
יונה

סבתא אוהבת, אבל... לא סורגת ולא תופרת...

לפני כחודש התקשרה אלי חברה מקבוצת פ.ל.א טבריה ובקשה את עזרתי. כיום היא עוסקת בשיווק מוצרי אומגה 3 אך בעבר היתה מטפחת בפעוטון בקבוץ ובזכרונה נחרתו קופסאות ה"ממויינים" והמשחקים שעשו המטפלות לפעוטות, בהתאמה לגילאים השונים. רצה הסבתא לחנות הבדים וקנתה מכל טוב: בדי כותנה מקושטים ועם פרחים, בדי סאטן וטריקו, פליז ובד גינס ועוד והתיישבה לגזור בכדי להכין משחקים לנכד האהוב...
פתאום הבחינה בערימת הבדים הגדולה, הגזורה ולא בדיוק ידעה מה לעשות איתה... הגיעה אלי ובראשה המווווווון רעיונות וערימת בדים גזורים!!! לא בדיוק בכיוון הנכון, לא בדיוק במידות הנכונות והמתאימות ועם המווון אהבה ורצון שיהיה משהו לנכד.
סיכמנו שאכין עבורה שלושה דברים: נחש ארוך, ספר שנושאו צבעים (היא בקשה את שלושת צבעי היסוד , שחור ולבן) וכיסים קטנים שאותם תוכל למלא ברשרשים ובכל מיני זרעים וגרעינים למגע ולמישוש של הילד.
מהחתיכות הגזורות לא היתה בעיה להכין כיסים והכנתי לה המון, את חלקם קישטתי ואחרים השארתי לה לקשט בעצמה. הכנתי גם נחש מפליז בצבעים שונים, באורך 2 מטר, אני גאה במיוחד בראש הנחשי שיצא לי. מיליתי אותו באקרילן והוא יצא ממש מיוחד ונעים למגע.
הספר כבר היה סיפור שונה לגמרי. דפי ספר צבעוניים - נחמד, אבל לא ממש מעניין... אז החלטתי להוסיף אפליקציות לכל דף, המסמלות את הצבע שיש באותו דף. נו, זה היה פרוייקט, באחד הבדים שהביאה מצאתי המון ציורים חמודים וגם אובייקט מקשר - שמש. בכל דף הועמדה השמש בצד השמאלי העליון ושאר האובייקטים היו שונים. עכשיו עלתה הבעיה איך לחבר - אז פליזלין דו צדדי עשה את העבודה וגם פלזלין בד לחיזוק הבד הצבעוני ולבסוף - תפר זיגזג, כמובן בצבע של הדף (המון עבודה ובעיקר - החלפת החוט העליון בכל פעם...).
יופי, הדפים מוכנים ועכשיו לחיבור, גם זו לא היתה עבודה פשוטה, החלטתי שכשפותחים עמוד - כולו יהיה באותו צבע, צד ימין חלק וצד שמאל עם האפליקציה, אז הדפים חוברו אחד אחד, נהפכו, גוהצו ואז עוד דף ואח"כ עוד אחד.... המון עבודה כבר אמרתי?
הספר בסוף יצא עבה מאוד, כמעט 2 ס"מ... חששתי שהמכונה שלי לא תצליח לחבר את הדפים, אבל מצאתי איזשהו פתרון ורק ממש בסוף בחיזוק האחרון הייתי צריכה תפר אחד עם כל הדפים. תאמינו או לא, המכונה שלי עבדה כמו שד... מכונה בת 100 שנה - MARDIKS
שכבר סיפרתי איך הגיעה אלי ואיך הגיעה לארץ ישראל, פשוט לקחה את העובי הזה בקלות יתירה.
הכריכה החיצונית, העשויה מבד גינס, נשארה ללא תוספת וגם העמוד הראשון והאחרון. זה נעשה במיוחד בשביל הסבתא שתוכל להוסיף משהו משלה, או לכתוב משהו לנכד, למזכרת.
היום היא מגיעה לקחת את היצירות - אני במתח לראות את תגובתה... אז לא יכולה להעלות כרגע תמונות, רק אחרי שתגיע...
נתראה ממש בעוד כמה שעות
יונה