יום חמישי, 16 באפריל 2015

שלא כמו בכל שנה...

בשנים האחרונות, מאז שיצאתי לפנסיה וכבר איני מורה, אני לא משתתפת בטקסי ימי הזיכרון במהלך היום. השנה גם לא השתתפתי בטקס שנערך במועדון ביישוב שלנו - העדפתי להיות עם עצמי...
אתמול הדלקתי את הנרות ובהיתי בהם והיום נסעתי למפגש נטוורקינג עיסקי בו הייתי חברה מרכזית.
חברה מרכזי משמעו להציג את העסק שלך ולהרחיב עליו בפני שומעיך. אני בחרתי לקחת איתי למפגש את מכונת התפירה של רות ולספר על המשמעות שלה. איתה התחלתי את דרכי - מכונת התפירה ששרדה שתי מלחמות עולם, עברה את השואה ועלתה לארץ ישראל. המכונה איחדה שתי משפחות לאחת ויצרה גשר מעניין של יצירה בין עולמות. את הסיפור שלה ספרתי בליווי התרגשות דומעת בקבוצה בכפר תבור "עסקים פורחים מול תבור" - כמה סימבולי...
אין יותר חזק מלהצהיר ביום השואה שמדינת ישראל חיה ושוקקת חיים, עובדת ומפרנסת את עצמה, נולדים בה תינוקות חדשים בכל יום ונוצרים בה יזמויות מדהימות כל הזמן!
"אף על פי כן, נוע תנוע..." נאמר כבר מזמן ע"י גלילאו גלילי וכך, על אף הרוע, השנאה, האנטישמיות שכל הזמן מנסה - אין מצב... אנחנו חזקים יותר בזכות אמונתנו בעצמנו.

והנה קישור לסיפור ההצלה המדהים של אבי, אחיו ואחותו. אף אחד מהם אינו בחיים עכשיו, אבל הם חיים בזיכרוננו לעד...





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה