דילמה ערכית בניהול

במסגרת לימודי בקורס מנהלים, התבקשתי לכתוב על דילמה ערכית של מנהל - דילמה חד צדדית.
דילמה היא בעצם קבלת החלטה במצב של התנגשות בין שניים או יותר ערכים של האדם עצמו. מכאן ניתן להבין שמה שמעמיד אותי אישית בפני דילמה - לא יעמיד אדם אחר במצב כזה, היות והערכים האישיים שלנו שונים אחד מהשני.
ישנם כאלו אשר יעמידו את ערכי היהדות כערכים ראשונים ואחרים את ערכי הדמוקרטיה או כבוד האדם וחירותו. אך אלו קטיגוריות רחבות מאוד ובתוכן ישנם ערכים רבים שגם הם מתנגשים לעיתים זה בזה.
בכדי לחפש דילמה ערכית מצאתי ערכת עזר מעניינת באחד האתרים העוסקים בקואוצ'ינג.
ושם נאמר:
"ערכים לבני-אדם הם כמו שורשים לעצים. ללא שורשים, עצים נופלים ברוחות סער עזות. ללא ערכים, בני-אדם נופלים כשמכים בהם משברי היקום". (קרלוס ריילס).
בנוסף, נותן כותב המאמר אמיר הלמן הצעה לכל אחד - לערוך עם עצמו מפגש קצר ובו לנסות לענות על השאלות הנ"ל:
- מה מעורר בי השראה?
- מה מרגש אותי?
- מה מלהיב אותי?
- מה אני נהנה/ית להעניק לאחר?
- מה אני מבקש/ת לקבל מאחר?
- מה מכעיס אותי?
- מה מערער את בטחוני?
- מה מחזק את בטחוני?
- מה חשוב לי במערכת היחסים עם חברי?
- מה חשוב לי במערכת היחסים עם בן/בת זוגי?
- כלפי מי או כלפי מה אני מרגיש/ה מחויבות בלתי ניתנת לערעור?
- מהו הדבר אשר בלעדיו חיי לא יהיו חיים?
- ערוך/י רשימת מעשים שעשית בימים האחרונים. זהה/י בהם ערך אחד בולט.
ניתן כמובן, להוסיף שאלות נוספות ברוח זו. התשובות לשאלות אלו, יעלו בפני האדם את מערכת הערכים לפיה הוא חי ופועל.
בנוסף, מציע הלמן, "מפגש" נוסף של האדם עם עצמו, לאור התשובות שהוא נתן לשאלות הנ"ל, בו ישאל האדם את עצמו: האם זה האדם לו ייחלתי? או שמא עלי לשנות משהו? לטפח ערך נוסף שחשוב לי? לחדד ערך מסוים? לנסות ולבטל חשיבותו של ערך המכוון את דרכי ואני אינני שלם עמו?
לדעתו: אדם המכיר את מערכת הערכים המכוונת את דרכיו - שולט בחייו, שולט בעתידו, מנהיג את חייו ולא מונהג על ידם.
אני כבר קבעתי עם עצמי מפגש.
יונה

למידה אחרת בדרך אחרת - עוד נדבך על הלוח האינטראקטיבי

כריס בטשר (עפ"י וורבר,ר. 2009) מתאר בספרו על שימוש המורים בלוח האינטראקטיבי. הוא מתאר תהליך הטמעה שאורכו אינו ברור...
אך בהחלט ניתן לראות את השלבים האלו אצל מורים "מתחילים" בשימוש בלוח:
שלב ראשון - עשיית "דברים ישנים בדרכים ישנות".
שלב שני - שימוש בלוח בכדי לעשות "דברים ישנים בדרכים חדשות".
שלב שלישי - שימוש שאפשר לכנות אותו "דברים חדשים בדרכים חדשות".
לאחרונה התבקשתי לצפות בשעור ולערוך לו סטנוגרמה (תיעוד מדוייק של השיעור על כל הנעשה בו) ונכחתי בשעור של חברה בה עשתה שימוש בלוח האינטראקטיבי בכתתה.
לכל הדעות, נוכחות לוח כזה בכתה במשך חודש ימים בלבד, אינה מקנה לו את הוותק הדרוש להגעה לשלב השלישי אבל להפתעתי, השימוש בלוח בהחלט נגע בשלב השני. (המורה הכינה דף מהלך שעור ובו נושא, שלבים ומטרת השעור וכן, שלבה במהלך השעור סרטון עדות מתוך אתר "גלים") דבריה של המורה אף אוששו זאת כאשר אמרה: "פעם היו לי סרטים שהייתי צריכה להביא מהמרפ"ד - היום הכל נגיש לי ומהיר הרבה יותר". על כך הוסיפה המורה ואמרה: "הלוח מאפשר שימוש יותר נכון ומותאם לשיעור, אם בחדר המחשבים היה כל ילד רואה לבד את הסרטון ולא היתה שיחה ושותפות במהלך, הרי עכשיו כולם שותפים לצפיה וניתן לערוך הפסקות ולשוחח על מה שקורה".
בהמשך שיחת המשוב שלנו על השעור, עסקנו גם בעניינים טכניים שאותם הלוח פותר. למשל: כתיבת תוצר משותף מתוצרי עבודת הקבוצות שייערך בבית ויוכל להוות בסיס לשעור הבא, תהליך עריכת טכסט שאותו ניתן להקליט על גבי הלוח ולהקרין שוב בכתה ובבית בכדי לתרגל מיומנות זו ועוד.

the Kindertransport - ילדי רכבת ההצלה

בחודש אוגוסט 1939 הגיע לסיומו מבצע הצלת ילדי יהודים ע"י רכבת ימית שנקראה "קינדרטרנספורט" ונמשך כמעט שנה. במבצע הצלה זה, העבירו האנגלים ע"י אוניות ילדי יהודים מגרמניה הנאצית לאנגליה. באחת האוניות הראשונות יצאה דודתי, אחותו הגדולה של אבי וכאשר שמעה על מבצע איחוד משפחות - הפצירה בהוריה לשלוח אליה את אחיה הקטנים. לאחר הפצרות רבות הם יצאו והפליגו באוניה "וורשבה" - זו היתה האוניה האחרונה שיצאה מגרמניה לאנגליה. אחריה, סגרו הגרמנים את הנמלים ולא איפשרו זאת יותר.
כ-10,000 ילדים ניצלו במבצע זה ואבי היה הקטן שבהם - רק בן 4.5 שנים.
מאז, אוגוסט 1939 לא ראה יותר את הוריו, אשר ניספו בשואה: אימו חיה (יונה)- סבתי, בטרבלינקה ואביו יעקב - סבי, נורה למוות כבן ערובה.
במשך שנים לא ידעתי את הספור במלואו, רק כאשר הגיעו ילדי לגיל מצוות, כתבה לנו אימי את הספור שידעה מפי אבי והשלימה אותו דודתי בתוך ספר הנקרא "גר הייתי בארץ נוכריה" מאת אינגה מ.סדן בהוצאת ספריית בית אל.
ספר שאוגד בתוכו סיפורי חיים של ילדים שנותקו באכזריות ממשפחתם, שגדלו במשפחות זרות - לעיתים נוצריות ואשר לעיתים לא ידעו שהם כלל יהודים.
ילדים שהוריהם ידעו את הצפוי להם וקיוו להציל את ילדיהם בדרך זו.
דודתי גינה, הגדולה מבין האחים, חיה עד היום.

אבי דוד (אדי) נפטר בחנוכה לפני 10 שנים - בדיוק לפני מפגש בין ילדי הקינדר שהיה אמור להתקיים באנגליה ודודי (יוסף)יסי, ילד הסנדוויץ - נהרג במלחמת העצמאות כמפקד פלוגה בגבעה 69.
אני מדליקה מכאן נר לזכרם.

כתיבה עם מקל על החול או מערות מיודוסר

תגובתה של תמי לתמרה הזכירה לי אמירה ששמעתי בעבר מפי יעל שרן, בתקופה בה הדרכתי מטעם מט"ח וטח"י מורות בנושאי הקניית הקריאה באמצעות התוכנית "בלי סודות".
" תכנון שיעור מבוסס משדר טלויזיה, חייב להיות כזה שהשעור לא יוכל להתקיים, אם לא יוקרן המשדר עצמו"!
השוואתה נעשתה תמיד מול הכלים "מקל וחול", כלומר - מה שניתן לעשות עם מקל וחול, אין צורך לעשותו עם טכנולוגיה הגורמת ל"בלגן". כל הרעיון של שילוב הטכנולוגיה בהוראה, הוא לשיפור תהליך ההוראה-למידה וכן, יש לחשוב היטב על הייתרונות של כל כלי ועל האפשרויות הגלומות בו.
זוכרים את הפריסבי?
זהו בדיוק העיניין - הכלי צריך להיות בסיס בידי המשתמש, פתוח מספיק בכדי ליצור ממנו ובעזרתו את השימושים הטובים לנו, המפתחים אותנו ומאפשרים לנו פתרונות נוחים לצרכינו העכשויים והעתידיים.
אם הכלי חוסם אותנו וגורם לנו לחזור אל השימוש של המקל בחול, סימן הוא שהוא איבד את יתרונו היחסי ואינו משרת אותנו יותר.
כך קרה עם משדרי הטלויזיה, תסכיתי הרדיו, הטייפ וכד' - כל הטכנולוגיות הנמוכות. על כך מדבר גם מיודוסר (1995) הוא מדבר על אבולוציה תרבותית, על הסתגלות ושינוי הקוגניציה בהתאם לכלים המתחדשים של העברת הידע. גם המורים וגם התלמידים מתאימים את עצמם למערכת המתחדשת אך באמת בתנאי שהיא קיימת בסביבתם ונגישה...

חיזוק לכך אפשר למצוא בדבריו של גבעון (1995) כי "אי אפשר להעריך את מלוא הפוטנציאל של טכנולוגיה עד אשר לומדים להשתמש בה. ובהמשך, כאשר הוא טוען ש"הביטוי 'תרבות המחשוב' הוא שם זמני ולאמיתו של דבר הנושא שלנו איננו אלא האוריינות עצמה". למעשה לב האוריינות הטכנולוגית הוא השליטה הבסיסית בטכנולוגית התקשורת המודרנית. המיומנות נלמדת לאורך זמן ומשתפרת ככל שגובר העיסוק בה.

1.גבעון, י' (1995). "מתרבות הספר אל תרבות המיחשוב". בתוך: י' גבעון וא' בן-זקן (עורכים), תרבות המיחשוב: עיונים וסוגיות, (עמ' 51-5) מכללת בית ברל.

2. מידווסר, ד' (1995). מציאות מדומה במערות לסקו: על יחסי הגומלין בין טכנולוגיות ידע ותהליכים קוגניטיביים. בתוך ד.חן (עורך), החינוך לקראת המאה ה-21 (עמ' 549 - 564). תל אביב: רמות.

הלוח החכם - התחלה והתפתחות...

כבר כתבתי כאן איך הפתיע אותי הלוח ה"חכם".
לפני כחודש הפתיעו לוחות נוספים את באי בית ספרי ובכל אחת מכתות ג' - ו' יש היום לוח אינטראקטיבי, השבוע יותקן גם בכתת המדעים לוח כזה.
אבל, אם לחזור להתחלה, אני חייבת להודות שהלוח לא היגיע על "דף חלק", כלומר, טכנולוגיה כזו אינה מגיעה כך סתם לבית הספר, יש לכך רקע ויש לכך בסיס.
הרקע והבסיס מתבססים על מנהלת בעלת נטיה ואהבה לטכנולוגיה וצוות מורים בעל יכולות ונכונות לשינויים והתחלות חדשות. הוא מתבסס על ראש מועצה קשוב ונכון להשקיע בחינוך ועל קהילה שלמה שמתגייסת לפתח את בית הספר כמקום ללימוד והתפתחות וכבית לכולם.
הכנסת טכנולוגיה חדשה אינה מבטיחה את השימוש הנכון בה ללא תמיכה מסיבית של כל הנ"ל ועידוד להתפתחות מיקצועית ציוותית ואישית, אשר תאפשר ניצול ושימוש נכון של הכלי.
אז מה היה?
המון סקרנות, המון תהיות, המון התנסות... שלי ושל שאר המורים שנכנסו לכתתי, אבל בעיקר של הילדים - להם לא היה פחד מהטכנולוגיה החדשה ובכל יום הם גילו עוד פונקציה לשימוש יעיל של הלוח.
שיתוף הפעולה בין המורים ה"מבינים במחשבים" הוביל גם הוא לגילוי של אופציות ואפשרויות שונות.
שיתוף זה נעשה הן בכתות, בהפסקות, במהלך השיעורים והן במייל.
הנה דוגמא לדוא"ל שנשלח רק השבוע ע"י המנהלת לכל צוות המורים:
"לכל המורות שיש להן לוח אינטראקטיבי.
ראשית, כדאי ורצוי שלכל אחת יהיה מותקן על המחשב בבית תוכנת הלוח החכם. דיסק התקנה ניתן לקבל ממני. זה מאפשר התנסות בבית והכנת חומרים בבית ושליחתם בדוא"ל לכתה או לחילופין בדיסק און-קי.מעבר לכך, כדאי להוריד ולהתקין במחשב בכתה/בבית שני עידכונים חשובים של חברת סמרט המכילים גלריות אדירות של תמונות ויישומים שניתן לעשות אתם דברים נפלאים.1. בתוכנת המחברת שלכם בלוח החכם לחצו על עזרה --- חפש עידכונים ולחצו על עידכון.תצטרכו למלא מספר פרטים שלכם ואז תגיעו להורדת העידכון והתקנתו במחשב.2. ערכה להכנת שיעורים שיש בה: מסגרות, טבלאות ועוד כל מיני דברים נחמדים תוכלו להוריד
כאן:http://www.education.smarttech.com/ste/en-US/Ed+Resource/Lesson+resources/toolkit/מקווה שעם הזמן נלמד ביחד להשתמש בכלים וליצור דברים נפלאים."
אכן, כל הזמן ישנן התפתחויות ואנו מגלים אופציות חדשות והשיתוף ההדדי מאפשר את ההתפתחות של כלל הצוות באופן מהיר יותר ואיכותי יותר.
יונה

שותפות אינטלקטואלית בהגדה...

יושבת לה כל המשפחה סביב שולחן הסדר, הורים וילדים, סבים ודודים וקוראים להם בהגדה.
זו אינה אגדה, אלא דווקא שיעור לחיים. שיעור של שותפות בידע המשותף, של עבר משותף.
יודעים שכל יהודי באשר הוא, בארץ, בחו"ל, בבסיס או באוהל אי שם יושב בחברותא וקורא בהגדה.
וכך יושבים וקוראים, מי מעמיק ומרחיב ומי שמדלג על קטעים, אך את ארבעת האחים - תמיד זוכרים.
ואיכשהו, הקריאה אשר עוברת מאחד לאחד מגיעה תמיד אל האדם המתאים...
החכם והתם, הרשע וזה שאינו יודע לשאול - כל אחד ממקומו שלו מציג פן של אינטלקט, דרך של חשיבה שצריך לתת לה מענה מתאים והולם.
וכל אחד בשולחן הסדר תורם מיכולתו וכישוריו, מביא אל השולחן ומניח עליו את תוצריו. בה בעת כל אחד לוקח מהשולחן את הדברים שהוא בוחר ורוצה ואחרים מציעים לו תוספות לגיוון בחירתו...
האין זו שותפות?
ומה האינטלקט תשאלו?
"את פתח לו..." - כמו שנאמר - השיחה המתפתחת סביב השולחן, שעיניינה בהגדה, בערכיה, בהשלכותיה בחיי היומיום, שיחה שבחולין אינה משתפת את הילדים ואת כל המשפחה, אלא נעשית בחוג הרבה יותר מצומצם. נעשית בשולחן הסדר בין כולם וכולם שותפים לה. הזקן והצעיר, החכם והרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול.
וכבר בסוף הסדר מתחילים את ההכנות לסדר הבא - אז איפה אתם בחג?

אביב ואהבה בפתח וניקיון לפסח...

כולנו בוודאי עסוקים בשיא המרץ בניקיון לקראת הפסח, מזג האוויר האביבי ששורר עכשיו ממריץ לאיוורור הבית והחפצים בו.
אני הייתי קבורה כשלושה ימים בחדר העבודה שלי וערכתי בדק בית בכל המצוי בו.
מידי פעם הגחתי לשמש החמימה עם שקית זבל ענקית מלאה בדפים מצהיבים, ספרים וחוברות עבודה שמזמן עבר זמנם... אך במהלך השנים, קשה היה לי להפרד מהם ושמרתי - "אולי יהיה בהם צורך..."
הסדר והארגון החיצוני יצרו אצלי גם איזשהו ארגון וסדר פנימיים - מן מחשבות על הדחוף, החשוב, הנחוץ לעומת הטפל, המיותר והלא דרוש. יחד עם שקיות האשפה זרקתי הרבה דברים שאינם דווקא ארציים ומוחשיים.
חבקתי באהבה את היחד שבו כל המשפחה התגייסה לימים של ניקוי וקרצוף הבית, את השעות של בדיחות הדעת בינינו ואת הכוח של העשייה המשותפת והתמיכה ההדדית.
בכל ימות השנה אנו יושבים יחד ליד השולחן "בין יושבין ובין מסובין", כך גם בכל הדברים - בכל השנה אנו עוזרים ותומכים כמיטב יכולתנו אחד בשני, " הלילה הזה - כולנו מסובין" - בפסח, זה שונה, כולנו ביחד מתגייסים ועושים ביחד את הדברים.
האביב, הפריחה, השמש המאירה בהחלט מעצימה את האהבה.