" תכנון שיעור מבוסס משדר טלויזיה, חייב להיות כזה שהשעור לא יוכל להתקיים, אם לא יוקרן המשדר עצמו"!
השוואתה נעשתה תמיד מול הכלים "מקל וחול", כלומר - מה שניתן לעשות עם מקל וחול, אין צורך לעשותו עם טכנולוגיה הגורמת ל"בלגן". כל הרעיון של שילוב הטכנולוגיה בהוראה, הוא לשיפור תהליך ההוראה-למידה וכן, יש לחשוב היטב על הייתרונות של כל כלי ועל האפשרויות הגלומות בו.
זוכרים את הפריסבי?
זהו בדיוק העיניין - הכלי צריך להיות בסיס בידי המשתמש, פתוח מספיק בכדי ליצור ממנו ובעזרתו את השימושים הטובים לנו, המפתחים אותנו ומאפשרים לנו פתרונות נוחים לצרכינו העכשויים והעתידיים.
אם הכלי חוסם אותנו וגורם לנו לחזור אל השימוש של המקל בחול, סימן הוא שהוא איבד את יתרונו היחסי ואינו משרת אותנו יותר.
כך קרה עם משדרי הטלויזיה, תסכיתי הרדיו, הטייפ וכד' - כל הטכנולוגיות הנמוכות. על כך מדבר גם מיודוסר (1995) הוא מדבר על אבולוציה תרבותית, על הסתגלות ושינוי הקוגניציה בהתאם לכלים המתחדשים של העברת הידע. גם המורים וגם התלמידים מתאימים את עצמם למערכת המתחדשת אך באמת בתנאי שהיא קיימת בסביבתם ונגישה...
חיזוק לכך אפשר למצוא בדבריו של גבעון (1995) כי "אי אפשר להעריך את מלוא הפוטנציאל של טכנולוגיה עד אשר לומדים להשתמש בה. ובהמשך, כאשר הוא טוען ש"הביטוי 'תרבות המחשוב' הוא שם זמני ולאמיתו של דבר הנושא שלנו איננו אלא האוריינות עצמה". למעשה לב האוריינות הטכנולוגית הוא השליטה הבסיסית בטכנולוגית התקשורת המודרנית. המיומנות נלמדת לאורך זמן ומשתפרת ככל שגובר העיסוק בה.
1.גבעון, י' (1995). "מתרבות הספר אל תרבות המיחשוב". בתוך: י' גבעון וא' בן-זקן (עורכים), תרבות המיחשוב: עיונים וסוגיות, (עמ' 51-5) מכללת בית ברל.
2. מידווסר, ד' (1995). מציאות מדומה במערות לסקו: על יחסי הגומלין בין טכנולוגיות ידע ותהליכים קוגניטיביים. בתוך ד.חן (עורך), החינוך לקראת המאה ה-21 (עמ' 549 - 564). תל אביב: רמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה