כולנו בוודאי עסוקים בשיא המרץ בניקיון לקראת הפסח, מזג האוויר האביבי ששורר עכשיו ממריץ לאיוורור הבית והחפצים בו.
אני הייתי קבורה כשלושה ימים בחדר העבודה שלי וערכתי בדק בית בכל המצוי בו.
מידי פעם הגחתי לשמש החמימה עם שקית זבל ענקית מלאה בדפים מצהיבים, ספרים וחוברות עבודה שמזמן עבר זמנם... אך במהלך השנים, קשה היה לי להפרד מהם ושמרתי - "אולי יהיה בהם צורך..."
הסדר והארגון החיצוני יצרו אצלי גם איזשהו ארגון וסדר פנימיים - מן מחשבות על הדחוף, החשוב, הנחוץ לעומת הטפל, המיותר והלא דרוש. יחד עם שקיות האשפה זרקתי הרבה דברים שאינם דווקא ארציים ומוחשיים.
חבקתי באהבה את היחד שבו כל המשפחה התגייסה לימים של ניקוי וקרצוף הבית, את השעות של בדיחות הדעת בינינו ואת הכוח של העשייה המשותפת והתמיכה ההדדית.
בכל ימות השנה אנו יושבים יחד ליד השולחן "בין יושבין ובין מסובין", כך גם בכל הדברים - בכל השנה אנו עוזרים ותומכים כמיטב יכולתנו אחד בשני, " הלילה הזה - כולנו מסובין" - בפסח, זה שונה, כולנו ביחד מתגייסים ועושים ביחד את הדברים.
האביב, הפריחה, השמש המאירה בהחלט מעצימה את האהבה.
יונה'לה,
השבמחקכל כך הזדהיתי עם מה שכתבת...
ניקיונות הפסח ערכו שינוי במראה הבית, הבית מאוורר קורן ונקי (בטח אחרי שצבעתי את הקירות במו ידיי), אבל יותר מזה... במשך כל הזמן הזה עשיתי רפלקציה על הדברים בחיי.
אם פעם הייתי "מקטרת" על הניקיונות, היום אני מברכת על ההזדמנות לנקות, לזרוק, לאוורר ורואה בהם הזמנות לניקיון אישי - ממש מדיטציה.
ליאת
יונה היקרה,
השבמחקהייתי שותפה למה שקורה אצלך דרך הצ'אט.
בזכותך עודדתי את בנותיי ובעלי לעזור לי בנקיונות ולזרוק דברים מיותרים.
ובהחלט אני מסכימה עם כל מילה שלך:האביב, הפריחה, השמש המאירה בהחלט מעצימה את האהבה.
אז חג שמח!!
איריס
הי יונה.
השבמחקקראתי וחשבתי לעצמי איך אני אוהבת לזרוק דברים...אמנם השקית למציאון יושבת בחדר כבר חודשיים, אבל הבגדים והנעליים לפחות ירדו מהמדפים... אתמול סוף כל סוף אפילו היה לי זמן פנוי לקרצף עם חומר מיוחד אם רצפת חדר האמבטיה של הילדים, להוריד שאריות אבנית ולכלוך של בניה ממנה ולצפות אותה בווקס - וממש חשתי התעלות. כזו של משימה שרציתי לבצע מזמן אבל אף פעם לא הגעתי אליה, והנה, זה יצא אל הפועל. בחופשה הזו הצלחתי אפילו לקרוא ספר!
אין ספק, חופשת הפסח הגיעה אלי בדיוק במועד.
חג שמח,
תמי