the Kindertransport - ילדי רכבת ההצלה

בחודש אוגוסט 1939 הגיע לסיומו מבצע הצלת ילדי יהודים ע"י רכבת ימית שנקראה "קינדרטרנספורט" ונמשך כמעט שנה. במבצע הצלה זה, העבירו האנגלים ע"י אוניות ילדי יהודים מגרמניה הנאצית לאנגליה. באחת האוניות הראשונות יצאה דודתי, אחותו הגדולה של אבי וכאשר שמעה על מבצע איחוד משפחות - הפצירה בהוריה לשלוח אליה את אחיה הקטנים. לאחר הפצרות רבות הם יצאו והפליגו באוניה "וורשבה" - זו היתה האוניה האחרונה שיצאה מגרמניה לאנגליה. אחריה, סגרו הגרמנים את הנמלים ולא איפשרו זאת יותר.
כ-10,000 ילדים ניצלו במבצע זה ואבי היה הקטן שבהם - רק בן 4.5 שנים.
מאז, אוגוסט 1939 לא ראה יותר את הוריו, אשר ניספו בשואה: אימו חיה (יונה)- סבתי, בטרבלינקה ואביו יעקב - סבי, נורה למוות כבן ערובה.
במשך שנים לא ידעתי את הספור במלואו, רק כאשר הגיעו ילדי לגיל מצוות, כתבה לנו אימי את הספור שידעה מפי אבי והשלימה אותו דודתי בתוך ספר הנקרא "גר הייתי בארץ נוכריה" מאת אינגה מ.סדן בהוצאת ספריית בית אל.
ספר שאוגד בתוכו סיפורי חיים של ילדים שנותקו באכזריות ממשפחתם, שגדלו במשפחות זרות - לעיתים נוצריות ואשר לעיתים לא ידעו שהם כלל יהודים.
ילדים שהוריהם ידעו את הצפוי להם וקיוו להציל את ילדיהם בדרך זו.
דודתי גינה, הגדולה מבין האחים, חיה עד היום.

אבי דוד (אדי) נפטר בחנוכה לפני 10 שנים - בדיוק לפני מפגש בין ילדי הקינדר שהיה אמור להתקיים באנגליה ודודי (יוסף)יסי, ילד הסנדוויץ - נהרג במלחמת העצמאות כמפקד פלוגה בגבעה 69.
אני מדליקה מכאן נר לזכרם.

כתיבה עם מקל על החול או מערות מיודוסר

תגובתה של תמי לתמרה הזכירה לי אמירה ששמעתי בעבר מפי יעל שרן, בתקופה בה הדרכתי מטעם מט"ח וטח"י מורות בנושאי הקניית הקריאה באמצעות התוכנית "בלי סודות".
" תכנון שיעור מבוסס משדר טלויזיה, חייב להיות כזה שהשעור לא יוכל להתקיים, אם לא יוקרן המשדר עצמו"!
השוואתה נעשתה תמיד מול הכלים "מקל וחול", כלומר - מה שניתן לעשות עם מקל וחול, אין צורך לעשותו עם טכנולוגיה הגורמת ל"בלגן". כל הרעיון של שילוב הטכנולוגיה בהוראה, הוא לשיפור תהליך ההוראה-למידה וכן, יש לחשוב היטב על הייתרונות של כל כלי ועל האפשרויות הגלומות בו.
זוכרים את הפריסבי?
זהו בדיוק העיניין - הכלי צריך להיות בסיס בידי המשתמש, פתוח מספיק בכדי ליצור ממנו ובעזרתו את השימושים הטובים לנו, המפתחים אותנו ומאפשרים לנו פתרונות נוחים לצרכינו העכשויים והעתידיים.
אם הכלי חוסם אותנו וגורם לנו לחזור אל השימוש של המקל בחול, סימן הוא שהוא איבד את יתרונו היחסי ואינו משרת אותנו יותר.
כך קרה עם משדרי הטלויזיה, תסכיתי הרדיו, הטייפ וכד' - כל הטכנולוגיות הנמוכות. על כך מדבר גם מיודוסר (1995) הוא מדבר על אבולוציה תרבותית, על הסתגלות ושינוי הקוגניציה בהתאם לכלים המתחדשים של העברת הידע. גם המורים וגם התלמידים מתאימים את עצמם למערכת המתחדשת אך באמת בתנאי שהיא קיימת בסביבתם ונגישה...

חיזוק לכך אפשר למצוא בדבריו של גבעון (1995) כי "אי אפשר להעריך את מלוא הפוטנציאל של טכנולוגיה עד אשר לומדים להשתמש בה. ובהמשך, כאשר הוא טוען ש"הביטוי 'תרבות המחשוב' הוא שם זמני ולאמיתו של דבר הנושא שלנו איננו אלא האוריינות עצמה". למעשה לב האוריינות הטכנולוגית הוא השליטה הבסיסית בטכנולוגית התקשורת המודרנית. המיומנות נלמדת לאורך זמן ומשתפרת ככל שגובר העיסוק בה.

1.גבעון, י' (1995). "מתרבות הספר אל תרבות המיחשוב". בתוך: י' גבעון וא' בן-זקן (עורכים), תרבות המיחשוב: עיונים וסוגיות, (עמ' 51-5) מכללת בית ברל.

2. מידווסר, ד' (1995). מציאות מדומה במערות לסקו: על יחסי הגומלין בין טכנולוגיות ידע ותהליכים קוגניטיביים. בתוך ד.חן (עורך), החינוך לקראת המאה ה-21 (עמ' 549 - 564). תל אביב: רמות.

הלוח החכם - התחלה והתפתחות...

כבר כתבתי כאן איך הפתיע אותי הלוח ה"חכם".
לפני כחודש הפתיעו לוחות נוספים את באי בית ספרי ובכל אחת מכתות ג' - ו' יש היום לוח אינטראקטיבי, השבוע יותקן גם בכתת המדעים לוח כזה.
אבל, אם לחזור להתחלה, אני חייבת להודות שהלוח לא היגיע על "דף חלק", כלומר, טכנולוגיה כזו אינה מגיעה כך סתם לבית הספר, יש לכך רקע ויש לכך בסיס.
הרקע והבסיס מתבססים על מנהלת בעלת נטיה ואהבה לטכנולוגיה וצוות מורים בעל יכולות ונכונות לשינויים והתחלות חדשות. הוא מתבסס על ראש מועצה קשוב ונכון להשקיע בחינוך ועל קהילה שלמה שמתגייסת לפתח את בית הספר כמקום ללימוד והתפתחות וכבית לכולם.
הכנסת טכנולוגיה חדשה אינה מבטיחה את השימוש הנכון בה ללא תמיכה מסיבית של כל הנ"ל ועידוד להתפתחות מיקצועית ציוותית ואישית, אשר תאפשר ניצול ושימוש נכון של הכלי.
אז מה היה?
המון סקרנות, המון תהיות, המון התנסות... שלי ושל שאר המורים שנכנסו לכתתי, אבל בעיקר של הילדים - להם לא היה פחד מהטכנולוגיה החדשה ובכל יום הם גילו עוד פונקציה לשימוש יעיל של הלוח.
שיתוף הפעולה בין המורים ה"מבינים במחשבים" הוביל גם הוא לגילוי של אופציות ואפשרויות שונות.
שיתוף זה נעשה הן בכתות, בהפסקות, במהלך השיעורים והן במייל.
הנה דוגמא לדוא"ל שנשלח רק השבוע ע"י המנהלת לכל צוות המורים:
"לכל המורות שיש להן לוח אינטראקטיבי.
ראשית, כדאי ורצוי שלכל אחת יהיה מותקן על המחשב בבית תוכנת הלוח החכם. דיסק התקנה ניתן לקבל ממני. זה מאפשר התנסות בבית והכנת חומרים בבית ושליחתם בדוא"ל לכתה או לחילופין בדיסק און-קי.מעבר לכך, כדאי להוריד ולהתקין במחשב בכתה/בבית שני עידכונים חשובים של חברת סמרט המכילים גלריות אדירות של תמונות ויישומים שניתן לעשות אתם דברים נפלאים.1. בתוכנת המחברת שלכם בלוח החכם לחצו על עזרה --- חפש עידכונים ולחצו על עידכון.תצטרכו למלא מספר פרטים שלכם ואז תגיעו להורדת העידכון והתקנתו במחשב.2. ערכה להכנת שיעורים שיש בה: מסגרות, טבלאות ועוד כל מיני דברים נחמדים תוכלו להוריד
כאן:http://www.education.smarttech.com/ste/en-US/Ed+Resource/Lesson+resources/toolkit/מקווה שעם הזמן נלמד ביחד להשתמש בכלים וליצור דברים נפלאים."
אכן, כל הזמן ישנן התפתחויות ואנו מגלים אופציות חדשות והשיתוף ההדדי מאפשר את ההתפתחות של כלל הצוות באופן מהיר יותר ואיכותי יותר.
יונה

שותפות אינטלקטואלית בהגדה...

יושבת לה כל המשפחה סביב שולחן הסדר, הורים וילדים, סבים ודודים וקוראים להם בהגדה.
זו אינה אגדה, אלא דווקא שיעור לחיים. שיעור של שותפות בידע המשותף, של עבר משותף.
יודעים שכל יהודי באשר הוא, בארץ, בחו"ל, בבסיס או באוהל אי שם יושב בחברותא וקורא בהגדה.
וכך יושבים וקוראים, מי מעמיק ומרחיב ומי שמדלג על קטעים, אך את ארבעת האחים - תמיד זוכרים.
ואיכשהו, הקריאה אשר עוברת מאחד לאחד מגיעה תמיד אל האדם המתאים...
החכם והתם, הרשע וזה שאינו יודע לשאול - כל אחד ממקומו שלו מציג פן של אינטלקט, דרך של חשיבה שצריך לתת לה מענה מתאים והולם.
וכל אחד בשולחן הסדר תורם מיכולתו וכישוריו, מביא אל השולחן ומניח עליו את תוצריו. בה בעת כל אחד לוקח מהשולחן את הדברים שהוא בוחר ורוצה ואחרים מציעים לו תוספות לגיוון בחירתו...
האין זו שותפות?
ומה האינטלקט תשאלו?
"את פתח לו..." - כמו שנאמר - השיחה המתפתחת סביב השולחן, שעיניינה בהגדה, בערכיה, בהשלכותיה בחיי היומיום, שיחה שבחולין אינה משתפת את הילדים ואת כל המשפחה, אלא נעשית בחוג הרבה יותר מצומצם. נעשית בשולחן הסדר בין כולם וכולם שותפים לה. הזקן והצעיר, החכם והרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול.
וכבר בסוף הסדר מתחילים את ההכנות לסדר הבא - אז איפה אתם בחג?

אביב ואהבה בפתח וניקיון לפסח...

כולנו בוודאי עסוקים בשיא המרץ בניקיון לקראת הפסח, מזג האוויר האביבי ששורר עכשיו ממריץ לאיוורור הבית והחפצים בו.
אני הייתי קבורה כשלושה ימים בחדר העבודה שלי וערכתי בדק בית בכל המצוי בו.
מידי פעם הגחתי לשמש החמימה עם שקית זבל ענקית מלאה בדפים מצהיבים, ספרים וחוברות עבודה שמזמן עבר זמנם... אך במהלך השנים, קשה היה לי להפרד מהם ושמרתי - "אולי יהיה בהם צורך..."
הסדר והארגון החיצוני יצרו אצלי גם איזשהו ארגון וסדר פנימיים - מן מחשבות על הדחוף, החשוב, הנחוץ לעומת הטפל, המיותר והלא דרוש. יחד עם שקיות האשפה זרקתי הרבה דברים שאינם דווקא ארציים ומוחשיים.
חבקתי באהבה את היחד שבו כל המשפחה התגייסה לימים של ניקוי וקרצוף הבית, את השעות של בדיחות הדעת בינינו ואת הכוח של העשייה המשותפת והתמיכה ההדדית.
בכל ימות השנה אנו יושבים יחד ליד השולחן "בין יושבין ובין מסובין", כך גם בכל הדברים - בכל השנה אנו עוזרים ותומכים כמיטב יכולתנו אחד בשני, " הלילה הזה - כולנו מסובין" - בפסח, זה שונה, כולנו ביחד מתגייסים ועושים ביחד את הדברים.
האביב, הפריחה, השמש המאירה בהחלט מעצימה את האהבה.