יום ראשון, 16 בינואר 2011

מאיפה מגיעים הרעיונות? או בעצם - תודה לכל מי שמייעץ, מעלה רעיונות ועוד...

לפני כחודשיים שאלה אותי חברה מהיישוב - יונה, את יכולה לעשות לי סינר לאטבי כביסה? נו, זה לא בדיוק קווילט ואז הייתי חזק בעינייני שמיכות תינוק, אבל אמרתי כן, נראה לי שכן... היות ולא חזרה אלי, זה נשאר בגדר רעיון ולא בוצע... מאז פנו אלי בעינייני סינרים עוד אנשים, נראה שהסינר חזר לתפוס את מקומו באביזרי המטבח שלנו וגם קבל כיוון שונה.
הסינר הראשון שתפרתי היה דווקא סינר הנקה. פנתה אלי חברה מקבוצת פ.ל.א (עליה עוד אספר...) ושאלה אם אוכל לתפור בשביל בתה שילדה לא מזמן תאומים, סינר הנקה. זה היה מאתגר... שאלתי: "מה זה?" וקבלתי הסבר מפורט שזה בעצם בד לכיסוי האם בשעת הנקה בכדי שלא תצטרך לפרוש מהחברה ולא תחשוף את עצמה בעת ההנקה - רעיון אדיר.
המבנה הבסיסי בהחלט פשוט - חתיכת בד. פעם, פשוט לקחנו שמיכה וכיסינו את עצמנו ואת הילד בכדי שלא יראו... אבל זה די חנק את האוויר של הילד ואי אפשר היה לראות אותו ולבדוק מה מצבו...
אז חזרתי הביתה והתחלתי לחשוב. היה לי איזה שרטוט כללי וגם ההסבר, אבל זה לא גזרה ברורה. החלטתי להקדיש לכך ניסיון תפירה אמיתי, עם בד ממש.
הרבה זמן לא היה לי, הסבתא היתה אמורה לנסוע לחרת אל הבת... אז חתכתי, תפרתי וישבתי להסתכל על התוצר... היה חסר לי משהו - ידי האם נמצאות מתחת לסינר ומה אם תצטרך משהו - מוצץ, מגבת לניגוב האזור או אפילו רפידות הנקה? אז הכנתי כיסים והוספתי...
עכשיו מדדתי, וואו, זה היה מידי גדול, הייתי חייבת לקצר את רצועת הצוואר - סקוטש עשה את העבודה מצויין, כך תוכל להקטין ולהגדיל בלי בעיה את המרחק של הסינר... נחמד!!!
מה חסר?
צריך להכניס את הסינר לאיזו שקית... ניילון לא בא בחשבון, אז הכנתי שקיק מבד שמיר, קשטתי מעט בכוכבים - וזהו...
הנה מעט תמונות




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה