סיפור תהליך העבודה של תמונת "כחול לבן"

אני מזמינה אתכם לקרוא ולהגיב על תהליך היצירה המיוחדת שעשיתי. תמונה ב"כחול לבן". בפוסט אני מספרת בגילוי לב על תהליך העבודה הארוך והמיוחד שעברתי. אשמח לתגובותיכם. הפוסט פורסם ב- http://cafe.themarker.com/post/2903966/

יונהל'ה - מימד מיוחד בבד בשישי מוסיקאלי בכפר האומנים באניעם - 3.5.13

שיתוף פעולה בין מתנ"ס גולן, נוער הגולן ואומני הגולן יצר אירוע ייחודי שיתקיים ביום שישי הקרוב. גם אני - יונהל'ה - מימד מיוחד בבד, אצטרף לאומני ונוער הגולן ל - שישי מוסיקאלי בכפר האומנים באניעם - 3.5.13. תוכלו לראות, למשש ולרכוש משלל יצירות אומנות הבד שלי במבצע מיוחד ליום זה... פרטים בקרוב. מי שלא יספיק, יוכל להגיע אלי במהלך השבת לגלריה במושב קדמת צבי. פרטים והצצה ראשונה - כאן... http://www.facebook.com/yonallequilt?ref=hl

תמונת טלאים בתהליך עבודת התיפורים.

תמונת נוף שנתפרה בטכניקה מיוחדת ע"י יצירת משטחי בד מרצועות בצבעים שונים. ניתן לקרוא את ההדרכה לתהליך העבודה

הקיץ כבר כאן... סיכות הפרחים בגלריה של יונהל'ה

אתמול עוד היה מעט מעונן,
השמש הציצה, אבל כשנעלמה -
ממש לא היה חם...
היום, זה כבר משהו אחר לחלוטין,
חם מאוד בחוץ -
ויבש מאוד בפנים.
השער הארוך שגדלתי בשנה האחרונה,
מציק ומכביד ויש אפילו מעט זיעה...
אז חיפשתי ומצאתי בין הסיכות שלי -
בגלריה לאומנות הבד של יונהל'ה - מימד מיוחד בבד,
בחרתי אחת פרחונית ועדינה,
פרח לבן על סיכה שחורה.

גבעה 69 - לחימה עד המוות...

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=91707

מה עושים מטלאים...כלב סקוטי

תפירה היא אומנות שהתחילה כאומנות שימושית כבר מימי קדם. מהרגע שנפתחו עיניהם של אדם וחוה הם חיפשו דרך ליצור כסות לגופם...
אז אני לא תופרת כסות ולא בגד, אבל התפירה התפתחה וכמו כל דבר, היה זה עיניין של צורך. צורך ביופי, צורך בדברים שימושיים ושילוב ביניהם.
הקווילט, עבודת הטלאים התחילה גם היא מצורך של שימוש חוזר בבדים קיימים. הבד האיכותי היה בעבר (וגם היום...), מוצר יקר מאוד, נדיר. אז השימוש החוזר בו היה דבר יומיומי.
תחילה הטליאו את הבגדים, אחר יצרו מוילונות וכלי מטה שהתבלו בגדים וגם חלק עליון של שמיכות וציפיות לכריות. השתמשו בחלקים שלא דהו ליצירה של דוגמת בד חדשה ומעניינת, כך שתהיה מקורית. מעניין ששמיכות אלו שנתפרו מבדים משומשים נשארו ושימשו שנים רבות.
אחד הדברים המיוחדים שראיתי היה תפירה של כרית בצורת כלב. כבר מזמן רציתי לעשות כלבלב כזה ולא בדיוק ידעתי איך. לפני כחצי שנה נתקלתי בהדרכה הזו ושמרתי אותה לזמן הנכון.
הזמן הגיע עכשיו ויצרתי שני כלבלבים חמודים.
בלי שהגשתי, עבר לו יום שלם ביצירה של החמוד הראשון שנקרא מהיום "ויסקי"...
והנה התמונות:

ואם אהבתם, אשמח לדעת שהייתם כאן ואשמח לתגובתכם.
מוזמנים גם לשתף
שבת שלום
יונה

זכרון קולקטיבי...

בימים אלו ימי "משואה לתקומה", כפי שתמיד כתבתי בכותרות הקיר של כתתי, מתרחשות המון שיחות ומשודרות תכניות העוסקות בזיכרון הקולקטיבי שלנו. הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.
הזיכרון הקולקטיבי, כפי שאני מבינה אותו, הוא אותם אירועים שמתרחשים ונוגעים בכולנו או ברובנו ומתקשרים בו זמנית לקולות, ריחות, סמלים - נוגעים בעצם בחושים שלנו.
אני לא יודעת על מה אתם חושבים, או במה אתם נזכרים כשיש צפירה, אני נזכרת ביום בו התחילה מלחמת יום כיפור. היה זה יום שבת, כבכל יום כיפור, נפגשנו כל החברה על הדשא שליד העירייה. הדשא הזה ירד בצורה מתונה מעט ואח"כ הייתה ירידה תלולה לכיוון הכנרת. ישבנו או נשענו אחד על השני כשפנינו אל מול הרי הגולן ופטפטנו על הא ודא - באמת, ממש לא זוכרת על מה דברנו. רק זוכרת שפתאום מישהו אמר: "תסתכלו על הגולן, משהו מוזר קורה שם..."
הסתכלנו וראינו את הרמה כולה עם פטריות עשן עליה - זה בהחלט היה מראה לא רגיל ולא שגרתי.
בתחילה לא הבנו מה קורה ואז, התחלנו לשמוע גם צופרי משטרה מרחוק...
החלטנו לצאת לכיוון הכביש ולבדוק מה קורה. הכביש היה ריק כרגיל כשפתאום, מגיעה אלינו בדהרה ניידת משטרה ובה אביו של אחד מהחבר'ה. הוא העלה את כולנו על הניידת ומהר לפזר אותנו אל הבתים.
ואז התחילו הצופרים להישמע... אזעקות שהחזירו אותי כמה שנים אחורה... אל - מלחמת ששת הימים.
זו היתה השנה הראשונה בה התגוררנו בטבריה. מקלט לא היה! אבל אצל השכנים היה קיר אבן בעובי של מטר לפחות ששמש כהגנה ומאחוריו הסתתרנו כל השכנים.
זה היה ביום הראשון, אבל את הקיר השחור הזה, אני זוכרת היטב.
בדיוק כפי שאני זוכרת את העמידה שלנו ליד השולחנות ומילוי שקיות בסנדוויצ'ים ותפוחים - שקיות אותן זרקנו מעלה אל הטנקים העוברים לכיוון צפון, אל רמת הגולן ומתוכם מציצים פנים מושחרות של חיילים עלומים.
היום אני יודעת שהיה זה כבר ביום החמישי של המלחמה, אבל בזיכרוני - זה יום אחד, כי איני זוכרת את הלילות, את מה שאכלתי או עם מי הייתי... (חוץ ממשפחתי...).
היום, בשני הבתים הללו קיימים גני ילדים - אירוני הוא שדור ההמשך אשר אינו יודע מה קרה שם בעבר, משחקונהנה בחצר הגדולה ומטפס על אותו עץ ענק שאני טיפסתי עליו בעבר.
אנחנו הילדים לא בדיוק פחדנו, אולי לא בדיוק הבנו את המשמעות של המראות ושל מה שקורה. גם כשנפלה פצצה בטבריה ופגעה במרפסת בית, בה ישבה אשה וקראה בספר, לא קלטנו את הסכנה בה אנו נמצאים.
רק היום כשאני אמא וסבתא בעצמי, אני יכולה להבין את מבטי הדאגה והחשש שהיו נחלתם של האימהות שלנו. אנחנו היינו עסוקים בכיף של חופש מבית הספר, משחקי קופסה וחברה שארגנו עבורנו במקלט.
היום, התקשורת הבלתי פוסקת והאינטרנט שקיים גם בסלולרי האישי, לא יאפשרו לילדים את השקט והתמימות הזו...
הזיכרון הקולקטיבי שלהם יהיה קשור להתמכרות הבלתי פוסקת הזו.
הדגל שאותו כולם תולים בכל שנה לקראת יום העצמאות, תלוי אצלנו כל השנה על עמוד בכניסה לבית - ברגע שהוא מעט מתבלה הוא מוחלף בחדש. הדגל מסמל בשבילי את העצמאות, החופש, האפשרות לחיות כעם בארצנו - למרות שזה בכלל לא פשוט. דגל צנוע עם שני פסים כחולים ומגן דוד כחול על רקע לבן, ללא שום כוכבים או צבעים זוהרים... זה מה שמתאים לי, ככה אני רואה את העם שלי שיש לו המון במה להתגאות אבל שומר על צניעותו ופשטותו.
זיכרון קולקטיבי של תמונות אירועי העבר: הילד שמרים ידיים, הצנחן הבוכה, המצעדים ביום העצמאות, מטס בשמיים, חידון התנ"כ העולמי, המנורה ובניין הכנסת, מוזיאון ישראל ועוד...
תמונות וריחות וקולות - זיכרון קולקטיבי שבונה עם.
חגים ושמחות, ימי זיכרון ואבל - זיכרון קולקטיבי שמחזק עם.
יום חול והתמודדות יומיומית - זיכרון קולקטיבי שמקדם עם.
מאחלת למדינה שלי שהיא בת 65, התפתחות וגדילה, זיכרון ושמחה.
מאגר גדול של זיכרונות המאחדים ומלכדים את הפרטים.

כותבת המון בראש...

כבר חודשיים שאני רק מתכננת לכתוב כאן בבלוג... מכינה כותרות, ראשי פרקים לפוסט ו... שום דבר - יובש אמיתי...
וזה לא בגלל שאין על מה, או על מי, או בכלל על העולם - פשוט יש כותרת, רעיון ואין זרימה בכתיבה.
אז עכשיו החלטתי לצאת מהאין אל היש, מהכותרות אל הפרטים...
אז מה היה לי?
המון תפירה חדשה, חלק בתכנון עצמי וחלק מהדרכות מסודרות.
ימי הולדת ושאר שמחות.
ירידים ומכירות ושיתוף פעולה מדהים בקבוצת האומנים שלנו בגולן.
בישולים חדשים לפסח.
ממשיכים בפיתוח היישוב - דרכים ותכנוני בניה.
בובת טילדה בסדנת פורום מדהימה - 6 שעות של עבודה...
ארגנתי החלפה בקומונה בפעם הראשונה - רשמים של מארגנת...

וואו, באמת המון דברים עברו בחודשיים האחרונים...
על כל הדברים באמת אני רוצה לכתוב ולספר, והשבוע אקדיש את הזמן לכך...
כל יום רשומה אחת, התמקדות בנושא אחד - נראית לי מטרה הגיונית וסבירה.
שבוע טוב לכולם
שבוע של זכרון עולם -
מתחיל ביום השואה ומסתיים ביום הזיכרון...
מציין כמה חשוב הכל לרשום.
יונה