יום רביעי, 24 ביולי 2013
יום ראשון, 7 ביולי 2013
והזוכה בבלוגקנדי היא...
יום שישי, 28 ביוני 2013
תראו כמה גיא מאושר...
יום רביעי, 19 ביוני 2013
מתנה ליום הולדת - בלוגקנדי מתחיל עכשיו...
מה זה יום הולדת - כולם יודעים :)
מה זה בלוגקנדי - מי יודע? בלוגקנדי זו מתנה שאני נותנת ביום ההולדת שלי לאחד/אחת מהמשתתפים באירוע. בכדי להשתתף באירוע ולהכנס להגרלת המתנה - צריך לעשות מספר דברים: 1. לשתף את הדף העיסקי שלי בעמוד הפרופיל שלכם או לבלוג שלכם או לפורום כלשהו בו אתם חברים. http://www.facebook.com/yonallequilt 2. להכנס לדף העיסקי שלי ולעשות LIKE למוצר/מוצרים שאהבתם במיוחד (לפחות שניים). 3. לכתוב תגובה בדף העיסקי שלי- מה המוצר שהייתם רוצים כמתנה. 4. להירשם כעוקבים כאן בבלוג ולהשאיר תגובה לפוסט הזה עם קישור למקום בו פרסמתם את הפוסט/אירוע. בין כל המשתפים וכל המגיבים, תערך בתאריך האמור, במוצאי שבת 6.7.13 הגרלה ויפורסם שם הזוכה. יום הולדת שמח יונה |
תוויות:
בלוגקנדי,
טלאים,
מתנה ליום הולדת,
סדנאות יצירה בבד,
עבודות בד,
עבודת יד
יום חמישי, 13 ביוני 2013
אוטוטו יום הולדת ויהיה גם בלוגקנדי
ככה בלי להרגיש, עברתי את 500 האוהדים בדף הפייסבוק שלי...
וגם אוטוטו יש לי יום הולדת . החלטתי שיהיה ממש נחמד לעשות בפעם הראשונה בלוגקנדי... בבלוג קנדי מפנקים את האוהדים במתנה מיוחדת. היות ויש עוד קצת זמן - אתם מוזמנים להעלות משאלות למתנות. על הדרך אפשר גם לעשות לייק לדף וגם למוצרים מעבודות היד שלי שאהבתם. כאן, בדף הפייסבוק רצוי גם להגיב גם כאן בבלוג שלי... בעוד שבוע אפרסם בדיוק את התנאים להשתתפות בהגרלה ואת הפרס או הפרסים הנבחרים מבין אלו שהצעתם. |
יום שלישי, 11 ביוני 2013
סוף שנה - זמן למתנה...
סוף שנה - זמן למתנה...
מי צריך מתנה ולא אמר "אני"? יש המון "סוף שנה" - עכשיו זה סוף שנת הלימודים. אז יש מתנות אישיות: למורה, לילד/ילדה, לסטודנט/ית, לבוגר/ת... ויש מתנה קבוצתית - סדנה נהדרת לסיום השנה. צרו קשר ונתאים ביחד את המתנה המיוחדת שלכם :D http://www.facebook.com/yonallequilt http://yonaat.blogspot.co.il/ |
יונהל'ה - מימד מיוחד בבד - Kidmat Tzvi, Israel - חנות מתנות, שירותים אמנותיים | פייסבוק | פייסבוק
http://www.facebook.com/yonallequilt יונהל'ה - מימד מיוחד בבד, Kidmat Tzvi, Israel. 524 סימוני 'אהבתי' · 67 מדברים על כך. אומנית היוצרת מבד עבודות טלאים ואקססוריז. בגלריה ניתן למצוא: שמיכות טלאים לתינוקות וילדים, כיסויי מטה בכל גודל, מפות וראנרים לשולחן, ארגוניות בד לכל מטרה, פרחי בד מעוצבים לשיער ולדש, תיקים מיוחדים ועוד... הכל בעבודת יד מוקפדת והרבה אהבה. ניתו להזמין עבודות בהתאמה אישית ממבחר בדי כותנה מיוחדים. |
תוויות:
מתנה לבת מצוה,
מתנה לגננת,
מתנה למורה,
מתנה לסוף שנה,
מתנה מיוחדת
יום שלישי, 4 ביוני 2013
שמיכת טלאים - מזכרת לדורות
יום רביעי, 29 במאי 2013
ההבדל בין חכם לפקח - רעיון פשוט ובצוע מדהים :)
יום רביעי, 22 במאי 2013
קווילט - יצירת דוגמת בד מקורית.
הקווילט או כפי שנקרא בעברית טלאים הינה אומנות עם היסטוריה ארוכה, מעניינת ומיוחדת. בעולם יש כמה מוזיאונים מרשימים המציגים אך ורק עבודות קווילט. מתי בדיוק התחילה האומנות להתפתח קשה לומר, אבל בארה"ב של המאה ה - 18-19, ישבו חבורות של נשים בביתן בערבי החורף הארוכים והקרים ותפרו ביד שמיכות טלאים.
השמיכות הללו היו עשויות בעיקר משאריות בד, שחוברו יחד בדוגמאות מופלאות ומיוחדות לכל קבוצת תופרות. כל חברה בקבוצה התמחתה בצורה או בתפר מיוחד והעבודה חולקה ביניהן כשהיא מתקדמת לקראת יצירת בד חדש גדול ומיוחד שיהווה את החלק העליון והקישוטי של השמיכה. לאחר מכן חובר החלק למילוי העשוי מפשתן או מכותנה, העשירות מביניהן מילאו אותו בפלומת ברווז. אחר כך נוסף גם הבד התחתון ושלוש השכבות חוברו בתפירה או ברקמה של בדוגמאות מיוחדות ומסובכות. השמיכות הללו הוכנו עבור בני הבית ושימשו אותם במשך שנים רבות. הועברו לדורות הבאים וגם אותם חיממו בלילות החורף הקרים. בתמונה המצורפת טופ(חלק עליון) לשמיכת קווילט שיצרתי בסדנה במרכז הקווילט. הדוגמא מורכבת מריבועים בגודל 2.5 אינצ' וחיבורן בדרך המסויימת הזו יוצר את הדוגמא המאפשרת שילוב תמונות או ריקמות ייחודיות. |
תוויות:
אומנות הבד,
טלאים,
כיסוי מטה מטלאים,
קווילט,
שמיכה לתינוק.,
שמיכת טלאים
יום ראשון, 12 במאי 2013
סוף שנה - זמן למתנה...
סוף שנה - זמן למתנה...
מי צריך מתנה ולא אמר "אני"? יש המון "סוף שנה" - עכשיו זה סוף שנת הלימודים. אז יש מתנות אישיות: למורה, לילד/ילדה, לסטודנט/ית, לבוגר/ת... ויש מתנה קבוצתית - סדנה נהדרת לסיום השנה. צרו קשר ונתאים ביחד את המתנה המיוחדת שלכם. עוד רעיונות ניתן לראות בקשור הבא: http://www.facebook.com/yonallequilt שבוע טוב לכולם :) |
יום שלישי, 7 במאי 2013
בבושקה - קישוטיק
יום חמישי, 2 במאי 2013
מטיילים ונהנים בגולן - יום שישי חגיגי
הגולן הוא אזור שמטיילים בו בכל עונות השנה, במשך השבוע ובסופי שבוע. לעיתים מתקיימים אירועים חגיגיים מקומיים או אזוריים ביישובים ובמקומות ציבוריים. ביום שישי ה-3.5.13 היתה לי הזדמנות להכיר את אומני כפר האומנים באניעם, אומנים מהגולן ואת הנוער המקסים שלנו. באווירה פסטורלית, מוסיקה ואומנות מקומית. אירוע ייחודי בו הופיעו והנעימו את הזמן נערים ונערות בשירה ונגינה לקראת השבת, שבסופו נערכה קבלת שבת מיוחדת על ידי צוות מהמועצה בשילוב הנוער. בין לבין, הסתובבו האורחים בין החנויות והדוכנים שהכילו את מיטב תוצרת אומני הגולן - הכירו ורכשו יצירות אומנות. לי אישית, יצא להכיר אנשים מכל קצוות הארץ, לראות את עם ישראל נהנה ולהנות מיחס נהדר של המבקרים בדוכן שלי ושל תושבי הכפר באניעם - תודה לכם על הכנסת האורחים הנהדרת. במסגרת היום, הכרתי זוג עם בן בגיל 11 שחפשו מתנת יום הולדת לילדה שחוגגת באותו השבוע. ההזדמנות לרכוש משהו שונה ואחר ממה שהם רגילים לרכוש בחנויות המוכרות להם קסמה להם מאוד וכל אחד נסה להרכיב מתנה מיוחדת בתקציב שהחליטו עליו. מסתבר שב-50 ש"ח, ניתן לרכוש אצלי לא מעט מתנות מיוחדות ושונות... "פתרת לנו בעיה רצינית.." אמרה לי האם, "את לא יודעת כמה זמן אני תמיד מסתובבת כדי לחפש מתנה לימי ההולדת האלה, חבל שאת לא יותר קרובה..." "אני קרובה", עניתי ונתתי לה כרטיס בקור, "את יכולה תמיד ליצור קשר ובעלות נוספת של משלוח (10 ש"ח) המתנה תגיע אלייך בדואר". "זה החלט רעיון נהדר... ככה את גם תשארי מיוחדת..." לאחר שהלכו מצאתי את עצמי מחייכת בהנאה ובהרגשת סיפוק - איזה כיף לשמוע פירגונים... חזרתי הביתה עם המון השראה להכנת מוצרים חדשים וייחודיים... מחכה לכם בכל שישי ושבת בגלריה שלי בקדמת צבי (ניתן לתאם סדנאות וביקור בטל: 050-4425269). |
תוויות:
גולן,
גלריה בגולן,
טלאים,
מתנה מיוחדת,
מתנות יצירתיות,
סדנאות יצירה בגולן,
שמיכת טלאים
יום שלישי, 30 באפריל 2013
סיפור תהליך העבודה של תמונת "כחול לבן"
אני מזמינה אתכם לקרוא ולהגיב על תהליך היצירה המיוחדת שעשיתי. תמונה ב"כחול לבן".
בפוסט אני מספרת בגילוי לב על תהליך העבודה הארוך והמיוחד שעברתי. אשמח לתגובותיכם. הפוסט פורסם ב- http://cafe.themarker.com/post/2903966/ |
יום שני, 29 באפריל 2013
יונהל'ה - מימד מיוחד בבד בשישי מוסיקאלי בכפר האומנים באניעם - 3.5.13
שיתוף פעולה בין מתנ"ס גולן, נוער הגולן ואומני הגולן יצר אירוע ייחודי שיתקיים ביום שישי הקרוב. גם אני - יונהל'ה - מימד מיוחד בבד, אצטרף לאומני ונוער הגולן ל - שישי מוסיקאלי בכפר האומנים באניעם - 3.5.13.
תוכלו לראות, למשש ולרכוש משלל יצירות אומנות הבד שלי במבצע מיוחד ליום זה... פרטים בקרוב. מי שלא יספיק, יוכל להגיע אלי במהלך השבת לגלריה במושב קדמת צבי. פרטים והצצה ראשונה - כאן... http://www.facebook.com/yonallequilt?ref=hl |
תוויות:
אומני הגולן,
יונהל'ה,
מימד מיוחד בבד,
מתנס גולן,
עבודות בד
יום שישי, 26 באפריל 2013
תמונת טלאים בתהליך עבודת התיפורים.
תמונת נוף שנתפרה בטכניקה מיוחדת ע"י יצירת משטחי בד מרצועות בצבעים שונים.
ניתן לקרוא את ההדרכה לתהליך העבודה |
יום חמישי, 25 באפריל 2013
הקיץ כבר כאן... סיכות הפרחים בגלריה של יונהל'ה
אתמול עוד היה מעט מעונן,
השמש הציצה, אבל כשנעלמה -
ממש לא היה חם...
היום, זה כבר משהו אחר לחלוטין,
חם מאוד בחוץ -
ויבש מאוד בפנים.
השער הארוך שגדלתי בשנה האחרונה,
מציק ומכביד ויש אפילו מעט זיעה...
אז חיפשתי ומצאתי בין הסיכות שלי -
בגלריה לאומנות הבד של יונהל'ה - מימד מיוחד בבד,
בחרתי אחת פרחונית ועדינה,
פרח לבן על סיכה שחורה.
השמש הציצה, אבל כשנעלמה -
ממש לא היה חם...
היום, זה כבר משהו אחר לחלוטין,
חם מאוד בחוץ -
ויבש מאוד בפנים.
השער הארוך שגדלתי בשנה האחרונה,
מציק ומכביד ויש אפילו מעט זיעה...
אז חיפשתי ומצאתי בין הסיכות שלי -
בגלריה לאומנות הבד של יונהל'ה - מימד מיוחד בבד,
בחרתי אחת פרחונית ועדינה,
פרח לבן על סיכה שחורה.
תוויות:
איסוף שיער,
סיכה לשער,
סיכות עם פרחים לשיער,
פרחים,
קיץ חם
יום ראשון, 14 באפריל 2013
יום שישי, 12 באפריל 2013
מה עושים מטלאים...כלב סקוטי
תפירה היא אומנות שהתחילה כאומנות שימושית כבר מימי קדם. מהרגע שנפתחו עיניהם של אדם וחוה הם חיפשו דרך ליצור כסות לגופם...
אז אני לא תופרת כסות ולא בגד, אבל התפירה התפתחה וכמו כל דבר, היה זה עיניין של צורך. צורך ביופי, צורך בדברים שימושיים ושילוב ביניהם.
הקווילט, עבודת הטלאים התחילה גם היא מצורך של שימוש חוזר בבדים קיימים. הבד האיכותי היה בעבר (וגם היום...), מוצר יקר מאוד, נדיר. אז השימוש החוזר בו היה דבר יומיומי.
תחילה הטליאו את הבגדים, אחר יצרו מוילונות וכלי מטה שהתבלו בגדים וגם חלק עליון של שמיכות וציפיות לכריות. השתמשו בחלקים שלא דהו ליצירה של דוגמת בד חדשה ומעניינת, כך שתהיה מקורית. מעניין ששמיכות אלו שנתפרו מבדים משומשים נשארו ושימשו שנים רבות.
אחד הדברים המיוחדים שראיתי היה תפירה של כרית בצורת כלב. כבר מזמן רציתי לעשות כלבלב כזה ולא בדיוק ידעתי איך. לפני כחצי שנה נתקלתי בהדרכה הזו ושמרתי אותה לזמן הנכון.
הזמן הגיע עכשיו ויצרתי שני כלבלבים חמודים.
בלי שהגשתי, עבר לו יום שלם ביצירה של החמוד הראשון שנקרא מהיום "ויסקי"...
והנה התמונות:
ואם אהבתם, אשמח לדעת שהייתם כאן ואשמח לתגובתכם.
מוזמנים גם לשתף
שבת שלום
יונה
אז אני לא תופרת כסות ולא בגד, אבל התפירה התפתחה וכמו כל דבר, היה זה עיניין של צורך. צורך ביופי, צורך בדברים שימושיים ושילוב ביניהם.
הקווילט, עבודת הטלאים התחילה גם היא מצורך של שימוש חוזר בבדים קיימים. הבד האיכותי היה בעבר (וגם היום...), מוצר יקר מאוד, נדיר. אז השימוש החוזר בו היה דבר יומיומי.
תחילה הטליאו את הבגדים, אחר יצרו מוילונות וכלי מטה שהתבלו בגדים וגם חלק עליון של שמיכות וציפיות לכריות. השתמשו בחלקים שלא דהו ליצירה של דוגמת בד חדשה ומעניינת, כך שתהיה מקורית. מעניין ששמיכות אלו שנתפרו מבדים משומשים נשארו ושימשו שנים רבות.
אחד הדברים המיוחדים שראיתי היה תפירה של כרית בצורת כלב. כבר מזמן רציתי לעשות כלבלב כזה ולא בדיוק ידעתי איך. לפני כחצי שנה נתקלתי בהדרכה הזו ושמרתי אותה לזמן הנכון.
הזמן הגיע עכשיו ויצרתי שני כלבלבים חמודים.
בלי שהגשתי, עבר לו יום שלם ביצירה של החמוד הראשון שנקרא מהיום "ויסקי"...
והנה התמונות:
ואם אהבתם, אשמח לדעת שהייתם כאן ואשמח לתגובתכם.
מוזמנים גם לשתף
שבת שלום
יונה
יום חמישי, 11 באפריל 2013
זכרון קולקטיבי...
בימים אלו ימי "משואה לתקומה", כפי שתמיד כתבתי בכותרות הקיר של כתתי, מתרחשות המון שיחות ומשודרות תכניות העוסקות בזיכרון הקולקטיבי שלנו. הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל.
הזיכרון הקולקטיבי, כפי שאני מבינה אותו, הוא אותם אירועים שמתרחשים ונוגעים בכולנו או ברובנו ומתקשרים בו זמנית לקולות, ריחות, סמלים - נוגעים בעצם בחושים שלנו.
אני לא יודעת על מה אתם חושבים, או במה אתם נזכרים כשיש צפירה, אני נזכרת ביום בו התחילה מלחמת יום כיפור. היה זה יום שבת, כבכל יום כיפור, נפגשנו כל החברה על הדשא שליד העירייה. הדשא הזה ירד בצורה מתונה מעט ואח"כ הייתה ירידה תלולה לכיוון הכנרת. ישבנו או נשענו אחד על השני כשפנינו אל מול הרי הגולן ופטפטנו על הא ודא - באמת, ממש לא זוכרת על מה דברנו. רק זוכרת שפתאום מישהו אמר: "תסתכלו על הגולן, משהו מוזר קורה שם..."
הסתכלנו וראינו את הרמה כולה עם פטריות עשן עליה - זה בהחלט היה מראה לא רגיל ולא שגרתי.
בתחילה לא הבנו מה קורה ואז, התחלנו לשמוע גם צופרי משטרה מרחוק...
החלטנו לצאת לכיוון הכביש ולבדוק מה קורה. הכביש היה ריק כרגיל כשפתאום, מגיעה אלינו בדהרה ניידת משטרה ובה אביו של אחד מהחבר'ה. הוא העלה את כולנו על הניידת ומהר לפזר אותנו אל הבתים.
ואז התחילו הצופרים להישמע... אזעקות שהחזירו אותי כמה שנים אחורה... אל - מלחמת ששת הימים.
זו היתה השנה הראשונה בה התגוררנו בטבריה. מקלט לא היה! אבל אצל השכנים היה קיר אבן בעובי של מטר לפחות ששמש כהגנה ומאחוריו הסתתרנו כל השכנים.
זה היה ביום הראשון, אבל את הקיר השחור הזה, אני זוכרת היטב.
בדיוק כפי שאני זוכרת את העמידה שלנו ליד השולחנות ומילוי שקיות בסנדוויצ'ים ותפוחים - שקיות אותן זרקנו מעלה אל הטנקים העוברים לכיוון צפון, אל רמת הגולן ומתוכם מציצים פנים מושחרות של חיילים עלומים.
היום אני יודעת שהיה זה כבר ביום החמישי של המלחמה, אבל בזיכרוני - זה יום אחד, כי איני זוכרת את הלילות, את מה שאכלתי או עם מי הייתי... (חוץ ממשפחתי...).
היום, בשני הבתים הללו קיימים גני ילדים - אירוני הוא שדור ההמשך אשר אינו יודע מה קרה שם בעבר, משחקונהנה בחצר הגדולה ומטפס על אותו עץ ענק שאני טיפסתי עליו בעבר.
אנחנו הילדים לא בדיוק פחדנו, אולי לא בדיוק הבנו את המשמעות של המראות ושל מה שקורה. גם כשנפלה פצצה בטבריה ופגעה במרפסת בית, בה ישבה אשה וקראה בספר, לא קלטנו את הסכנה בה אנו נמצאים.
רק היום כשאני אמא וסבתא בעצמי, אני יכולה להבין את מבטי הדאגה והחשש שהיו נחלתם של האימהות שלנו. אנחנו היינו עסוקים בכיף של חופש מבית הספר, משחקי קופסה וחברה שארגנו עבורנו במקלט.
היום, התקשורת הבלתי פוסקת והאינטרנט שקיים גם בסלולרי האישי, לא יאפשרו לילדים את השקט והתמימות הזו...
הזיכרון הקולקטיבי שלהם יהיה קשור להתמכרות הבלתי פוסקת הזו.
הדגל שאותו כולם תולים בכל שנה לקראת יום העצמאות, תלוי אצלנו כל השנה על עמוד בכניסה לבית - ברגע שהוא מעט מתבלה הוא מוחלף בחדש. הדגל מסמל בשבילי את העצמאות, החופש, האפשרות לחיות כעם בארצנו - למרות שזה בכלל לא פשוט. דגל צנוע עם שני פסים כחולים ומגן דוד כחול על רקע לבן, ללא שום כוכבים או צבעים זוהרים... זה מה שמתאים לי, ככה אני רואה את העם שלי שיש לו המון במה להתגאות אבל שומר על צניעותו ופשטותו.
זיכרון קולקטיבי של תמונות אירועי העבר: הילד שמרים ידיים, הצנחן הבוכה, המצעדים ביום העצמאות, מטס בשמיים, חידון התנ"כ העולמי, המנורה ובניין הכנסת, מוזיאון ישראל ועוד...
תמונות וריחות וקולות - זיכרון קולקטיבי שבונה עם.
חגים ושמחות, ימי זיכרון ואבל - זיכרון קולקטיבי שמחזק עם.
יום חול והתמודדות יומיומית - זיכרון קולקטיבי שמקדם עם.
מאחלת למדינה שלי שהיא בת 65, התפתחות וגדילה, זיכרון ושמחה.
מאגר גדול של זיכרונות המאחדים ומלכדים את הפרטים.
הזיכרון הקולקטיבי, כפי שאני מבינה אותו, הוא אותם אירועים שמתרחשים ונוגעים בכולנו או ברובנו ומתקשרים בו זמנית לקולות, ריחות, סמלים - נוגעים בעצם בחושים שלנו.
אני לא יודעת על מה אתם חושבים, או במה אתם נזכרים כשיש צפירה, אני נזכרת ביום בו התחילה מלחמת יום כיפור. היה זה יום שבת, כבכל יום כיפור, נפגשנו כל החברה על הדשא שליד העירייה. הדשא הזה ירד בצורה מתונה מעט ואח"כ הייתה ירידה תלולה לכיוון הכנרת. ישבנו או נשענו אחד על השני כשפנינו אל מול הרי הגולן ופטפטנו על הא ודא - באמת, ממש לא זוכרת על מה דברנו. רק זוכרת שפתאום מישהו אמר: "תסתכלו על הגולן, משהו מוזר קורה שם..."
הסתכלנו וראינו את הרמה כולה עם פטריות עשן עליה - זה בהחלט היה מראה לא רגיל ולא שגרתי.
בתחילה לא הבנו מה קורה ואז, התחלנו לשמוע גם צופרי משטרה מרחוק...
החלטנו לצאת לכיוון הכביש ולבדוק מה קורה. הכביש היה ריק כרגיל כשפתאום, מגיעה אלינו בדהרה ניידת משטרה ובה אביו של אחד מהחבר'ה. הוא העלה את כולנו על הניידת ומהר לפזר אותנו אל הבתים.
ואז התחילו הצופרים להישמע... אזעקות שהחזירו אותי כמה שנים אחורה... אל - מלחמת ששת הימים.
זו היתה השנה הראשונה בה התגוררנו בטבריה. מקלט לא היה! אבל אצל השכנים היה קיר אבן בעובי של מטר לפחות ששמש כהגנה ומאחוריו הסתתרנו כל השכנים.
זה היה ביום הראשון, אבל את הקיר השחור הזה, אני זוכרת היטב.
בדיוק כפי שאני זוכרת את העמידה שלנו ליד השולחנות ומילוי שקיות בסנדוויצ'ים ותפוחים - שקיות אותן זרקנו מעלה אל הטנקים העוברים לכיוון צפון, אל רמת הגולן ומתוכם מציצים פנים מושחרות של חיילים עלומים.
היום אני יודעת שהיה זה כבר ביום החמישי של המלחמה, אבל בזיכרוני - זה יום אחד, כי איני זוכרת את הלילות, את מה שאכלתי או עם מי הייתי... (חוץ ממשפחתי...).
היום, בשני הבתים הללו קיימים גני ילדים - אירוני הוא שדור ההמשך אשר אינו יודע מה קרה שם בעבר, משחקונהנה בחצר הגדולה ומטפס על אותו עץ ענק שאני טיפסתי עליו בעבר.
אנחנו הילדים לא בדיוק פחדנו, אולי לא בדיוק הבנו את המשמעות של המראות ושל מה שקורה. גם כשנפלה פצצה בטבריה ופגעה במרפסת בית, בה ישבה אשה וקראה בספר, לא קלטנו את הסכנה בה אנו נמצאים.
רק היום כשאני אמא וסבתא בעצמי, אני יכולה להבין את מבטי הדאגה והחשש שהיו נחלתם של האימהות שלנו. אנחנו היינו עסוקים בכיף של חופש מבית הספר, משחקי קופסה וחברה שארגנו עבורנו במקלט.
היום, התקשורת הבלתי פוסקת והאינטרנט שקיים גם בסלולרי האישי, לא יאפשרו לילדים את השקט והתמימות הזו...
הזיכרון הקולקטיבי שלהם יהיה קשור להתמכרות הבלתי פוסקת הזו.
הדגל שאותו כולם תולים בכל שנה לקראת יום העצמאות, תלוי אצלנו כל השנה על עמוד בכניסה לבית - ברגע שהוא מעט מתבלה הוא מוחלף בחדש. הדגל מסמל בשבילי את העצמאות, החופש, האפשרות לחיות כעם בארצנו - למרות שזה בכלל לא פשוט. דגל צנוע עם שני פסים כחולים ומגן דוד כחול על רקע לבן, ללא שום כוכבים או צבעים זוהרים... זה מה שמתאים לי, ככה אני רואה את העם שלי שיש לו המון במה להתגאות אבל שומר על צניעותו ופשטותו.
זיכרון קולקטיבי של תמונות אירועי העבר: הילד שמרים ידיים, הצנחן הבוכה, המצעדים ביום העצמאות, מטס בשמיים, חידון התנ"כ העולמי, המנורה ובניין הכנסת, מוזיאון ישראל ועוד...
תמונות וריחות וקולות - זיכרון קולקטיבי שבונה עם.
חגים ושמחות, ימי זיכרון ואבל - זיכרון קולקטיבי שמחזק עם.
יום חול והתמודדות יומיומית - זיכרון קולקטיבי שמקדם עם.
מאחלת למדינה שלי שהיא בת 65, התפתחות וגדילה, זיכרון ושמחה.
מאגר גדול של זיכרונות המאחדים ומלכדים את הפרטים.
יום שבת, 6 באפריל 2013
כותבת המון בראש...
כבר חודשיים שאני רק מתכננת לכתוב כאן בבלוג... מכינה כותרות, ראשי פרקים לפוסט ו... שום דבר - יובש אמיתי...
וזה לא בגלל שאין על מה, או על מי, או בכלל על העולם - פשוט יש כותרת, רעיון ואין זרימה בכתיבה.
אז עכשיו החלטתי לצאת מהאין אל היש, מהכותרות אל הפרטים...
אז מה היה לי?
המון תפירה חדשה, חלק בתכנון עצמי וחלק מהדרכות מסודרות.
ימי הולדת ושאר שמחות.
ירידים ומכירות ושיתוף פעולה מדהים בקבוצת האומנים שלנו בגולן.
בישולים חדשים לפסח.
ממשיכים בפיתוח היישוב - דרכים ותכנוני בניה.
בובת טילדה בסדנת פורום מדהימה - 6 שעות של עבודה...
ארגנתי החלפה בקומונה בפעם הראשונה - רשמים של מארגנת...
וואו, באמת המון דברים עברו בחודשיים האחרונים...
על כל הדברים באמת אני רוצה לכתוב ולספר, והשבוע אקדיש את הזמן לכך...
כל יום רשומה אחת, התמקדות בנושא אחד - נראית לי מטרה הגיונית וסבירה.
שבוע טוב לכולם
שבוע של זכרון עולם -
מתחיל ביום השואה ומסתיים ביום הזיכרון...
מציין כמה חשוב הכל לרשום.
יונה
וזה לא בגלל שאין על מה, או על מי, או בכלל על העולם - פשוט יש כותרת, רעיון ואין זרימה בכתיבה.
אז עכשיו החלטתי לצאת מהאין אל היש, מהכותרות אל הפרטים...
אז מה היה לי?
המון תפירה חדשה, חלק בתכנון עצמי וחלק מהדרכות מסודרות.
ימי הולדת ושאר שמחות.
ירידים ומכירות ושיתוף פעולה מדהים בקבוצת האומנים שלנו בגולן.
בישולים חדשים לפסח.
ממשיכים בפיתוח היישוב - דרכים ותכנוני בניה.
בובת טילדה בסדנת פורום מדהימה - 6 שעות של עבודה...
ארגנתי החלפה בקומונה בפעם הראשונה - רשמים של מארגנת...
וואו, באמת המון דברים עברו בחודשיים האחרונים...
על כל הדברים באמת אני רוצה לכתוב ולספר, והשבוע אקדיש את הזמן לכך...
כל יום רשומה אחת, התמקדות בנושא אחד - נראית לי מטרה הגיונית וסבירה.
שבוע טוב לכולם
שבוע של זכרון עולם -
מתחיל ביום השואה ומסתיים ביום הזיכרון...
מציין כמה חשוב הכל לרשום.
יונה
יום חמישי, 7 בפברואר 2013
החלפת ציפורים
בקומונת המפתח ליצירה בתפוז נערכה החלפת ציפורים. אני קבלתי להכין אותה לעינבלית. ענבלית היא יוצרת מאוד מוכשרת שעוסקת עם מגוון רב של חומרים, כולל בדים ותפירה שזה השטח המוצהר שלי...
הייתי בבעיה לא פשוטה - מה אפשר לעשות שיהיה באמת מיוחד עבורה?
חיפשתי וחיפשתי רעיונות ולבסוף בעיקבות בד שבדיוק קניתי אצל איילה מבדיםדים, החלטתי להכין לה כרית מיוחדת - כרית בצורת סוכריה.
הבד הינו בד כותנה (כמובן...) ועליו דוגמת כלוב פתוח ומסביבו עפות ציפורים באופן חופשי לחלוטין - ידעתי שעינבלית תאהב את הרעיון של הציפורים החופשיות.
לבד הזה הוספתי בד בצבע בורדו שהיווה את קצה נייר הסוכריה ובקצה עוד תחרה לבנה, שכנראה שמרתי במיוחד עבור כרית זו...
עפ"י הנחיות ההחלפה, היה צריך להכין פריט גדול ופריט קטן, אז הכנתי גם כרית ריחנית קטנה שניתן לתלות בארון הבגדים או להניח במגירת הלבנים. לתוך הכרית הכנסתי אקרילן ופרחי לבנדר מיובשים שימשיכו להפיץ ריח לאורך זמן רב.
הנה הכריות יחד עם כרטיס ההחלפה שצרפתי
בבלוג שלה ענבלית, הלוא היא "תופרת החלומות", ספרה על ההחלפה שעשתה היא (ניתן להתרשם מהיצירתיות הרבה שלה...) ובסוף היא גם ספרה על הכרית שקבלה ממני, הכרית מצאה לה מקום של כבוד בחדר השינה על כיסוי המטה הזוגית שלה - אין מחמאה גדולה מזו בשבילי...
והנה הכרית במקומה הראוי...
אני עדיין לא קבלתי את ההחלפה שלי - היא בוודאי תגיע השבוע ואני בהחלט סקרנית ומצפה לה...
יונה
יום רביעי, 30 בינואר 2013
"מגמלא לירושליים" - או "ראיתי עיר עוטפת אור...:
בפורום "אומנות הטכסטיל והליבוד" הועלה רעיון להחלפה זוגית שהיא "החלפת השראה". בהחלפה כזו מתאמים עם בת הזוג את הבקשה ליצירה, את הצבעים ויוצרים עבורה משהו שהיא אוהבת ורוצה בהשראת יצירת אומנות אחרת.
לי הוגרלה שוש מירושליים, לא הכרנו קודם ודרך מסרים יצרנו היכרות וירטואלית מעניינת. שוש התלהבה מעבודות הטלאים שלי ובקשה ראנר לשולחן. הצבעים שהיא אוהבת, לדבריה, הם: כחולים וטורקיז או חומים, כתומים וצהובים...
בארון הבדים שלי שפע של בדים בצבעים הנ"ל, אז התחלתי בבחירת הגוונים ויצרתי שתי ערימות נפרדות. במשך שבוע ויותר הסתכלתי עליהן ובחנתי אותן וגם חיפשתי רעיון להשראה לעבודה. הרעיון הגיע לבסוף משני מקורות: הראשון ממקום המגורים של שתינו, שוש גרה בירושליים ואני ברמת הגולן והמונח "מגמלא לירושליים..." הוא מונח היסטורי המאפיין את ההתמודדות והכח של עם ישראל. ההתבוננות במבצר גמלא בעת השקיעה, בגל האבנים ובחומות מזכירה את ירושליים ובשתיהן השמש יוצרת מראה זהוב מקסים. זה מה שהוביל אותי ליצירה האומנותית, שירו של יוסף שריג (מילים ולחן) "אור וירושלים" ושורה ממנה : "ראיתי עיר עוטפת אור...: וזה גם שמה של יצירתי.
את הראנר יצרתי בטכניקה מעניינת שלמדתי לבד מהאינטרנט.
והנה התמונות:
ואם אהבתם, אתם מוזמנים לכתוב כאן תגובה...
תודה יונה
לי הוגרלה שוש מירושליים, לא הכרנו קודם ודרך מסרים יצרנו היכרות וירטואלית מעניינת. שוש התלהבה מעבודות הטלאים שלי ובקשה ראנר לשולחן. הצבעים שהיא אוהבת, לדבריה, הם: כחולים וטורקיז או חומים, כתומים וצהובים...
בארון הבדים שלי שפע של בדים בצבעים הנ"ל, אז התחלתי בבחירת הגוונים ויצרתי שתי ערימות נפרדות. במשך שבוע ויותר הסתכלתי עליהן ובחנתי אותן וגם חיפשתי רעיון להשראה לעבודה. הרעיון הגיע לבסוף משני מקורות: הראשון ממקום המגורים של שתינו, שוש גרה בירושליים ואני ברמת הגולן והמונח "מגמלא לירושליים..." הוא מונח היסטורי המאפיין את ההתמודדות והכח של עם ישראל. ההתבוננות במבצר גמלא בעת השקיעה, בגל האבנים ובחומות מזכירה את ירושליים ובשתיהן השמש יוצרת מראה זהוב מקסים. זה מה שהוביל אותי ליצירה האומנותית, שירו של יוסף שריג (מילים ולחן) "אור וירושלים" ושורה ממנה : "ראיתי עיר עוטפת אור...: וזה גם שמה של יצירתי.
את הראנר יצרתי בטכניקה מעניינת שלמדתי לבד מהאינטרנט.
והנה התמונות:
ואם אהבתם, אתם מוזמנים לכתוב כאן תגובה...
תודה יונה
יום שלישי, 22 בינואר 2013
משהו למזכרת...
נרתיקים בצורת קופסה - מזכרת מיוחדת...
לחצו על הכותרת ותוכלו לקרוא את הספור המיוחד...
ועוד מזכרת, הפעם למד"ב מדהים שמסיים את תפקידו והשאיר את חותמו המדהים על נוער היישוב בכלל ועל ביתי הצעירה ומשפחתנו בפרט... נרתיק בצורת קופסא ומעטפת לדרכון.
הבד הינו מבדי "פיסות" וחיכה בסבלנות למטרתו. מור סיים השנה קורס ייננות במכללת אוהלו ובשיתוף עם יקבי רמת הגולן והבד הותאם למקצועו החדש...
תודה לך מור על שנתיים מדהימות והמון הצלחה בהמשך...
ואתם - מוזמנים להכנס גם לדף הפייסבוק שלי
יונה
נ.ב. הנרתיק נתפר עפ"י דוגמאות שונות מהרשת, עם שיפורים ותוספות שלי.
לחצו על הכותרת ותוכלו לקרוא את הספור המיוחד...
ועוד מזכרת, הפעם למד"ב מדהים שמסיים את תפקידו והשאיר את חותמו המדהים על נוער היישוב בכלל ועל ביתי הצעירה ומשפחתנו בפרט... נרתיק בצורת קופסא ומעטפת לדרכון.
הבד הינו מבדי "פיסות" וחיכה בסבלנות למטרתו. מור סיים השנה קורס ייננות במכללת אוהלו ובשיתוף עם יקבי רמת הגולן והבד הותאם למקצועו החדש...
תודה לך מור על שנתיים מדהימות והמון הצלחה בהמשך...
ואתם - מוזמנים להכנס גם לדף הפייסבוק שלי
יונה
נ.ב. הנרתיק נתפר עפ"י דוגמאות שונות מהרשת, עם שיפורים ותוספות שלי.
תוויות:
מזכרת מיוחדת,
נרתיק מבד,
נרתיקופסית,
עבודות מבד כותנה
הירשם ל-
רשומות (Atom)