איך זה ששנה שלמה כמעט, לא כתבתי כאן כלום???
בחיי, הזמן עף לו והיו כל כך הרבה אירועים שרדפו אחד אחרי השני והאמת, מאוד רציתי לכתוב, אבל איכשהו לא היתה לי הסבלנות לכך...
האירוע המרכזי של השנה הוא כמובן הפציעה שלי. פציעת כוויה קשה שקרתה במהלך הטיול השנתי אליו יצאתי עם הבת הקטנה שלי... טיול יב' למזרח הרמון.
ככה נראה המדבר שלנו - יפה באופן מיוחד
 |
| נוף מדברי קסום |
 |
| הצוות הלוגיסטי במעבר בין מחנות |
 |
| שולחן ארוחת הבוקר |
 |
| סיר פלפלים ממולאים שהוכן לארוחת הערב |
 |
| מטגנים... |
 |
| אלי מציג בגאווה את מגש השניצלים לפני הטיגון. |
הצטרפתי לצוות הלוגיסטי וכל יום ארזנו את המחנה ועברנו למקום אחר. שם פרסנו מחדש את הציוד והתחלנו בהכנת ארוחת הערב. ביום השני, הוריד אחד מהצוות את המחבת הרותחת מהאש והניח אותה ללא מחשבה על האדמה... לא הבין שזה עלול להיות מיכשול ולגרום בעיה... אני שמתוקף תפקידי, עברתי בין הסירים ובדקתי את התקדמות הבישול (היו ארבע להבות וארבעה סירים ענקיים...) לא ראיתי (היה חושך...) את המחבת ודרכתי על הידית שלה! נו, המחבת מיד הגיבה וקפצה ישר אל הרגל שלי, כל השמן הרותח נשפך על הרגל והתוצאה - כוויה דגרה 3+ בשוק ובקרסול.
שלושה חודשים וחצי לקח לעור להיסגר וזה היה תהליך קשה וכואב מאוד. מאז למדתי הרבה על צלקות כוויה ומחכה לי עוד שנה ויותר של טיפולים בצלקת עצמה, שממשיכה להיות פעילה, כאילו לא נסגרה והחלימה כלל...
הטיפול שקבלתי במרפאת עין יהב, אצל שבע - האחות המדהימה היה מעולה. הרופא שקבל אותי אח"כ ציין זאת לשבח... אין עליה - אשה מדהימה. אבל עד שהגעתי אליה, לקח יותר משעתיים, מדבר... אמצע שום מקום...
אז מה קרה במהלך השעתיים האלו? ראשית, מיד כשהבנתי מה קרה וזה לקח שניות, רצתי אל עורב המים, הרמתי את המכנסיים ואת הנעל ושטפתי במשך זמן רב את המקום במים קרים. לפני הנסיעה מרחתי אלוורה ובמהלכה שפכתי על האזור לוונדר. למה לא עוד אלוורה? היא פשוט נגמרה - כל השפופרת... שמן הלוונדר נמצא איתי תמיד בתיק ועוזר מאוד בכל פציעה, גם כאן עשה את עבודתו נאמנה ושמר על המקום לח לעומת האלוורה שהתייבשה.
ועוד מלה קטנה לסיום... חייבת לציין את הילדים המקסימים שאני מלווה אותם כבר ארבע שנים, את הדאגה והאיכפתיות שלהם, את התמיכה שלהם בי ובבתי במהלך התקופה, הם פשוט נהדרים - מלח הארץ...
