יום ראשון, 30 בינואר 2011

מפגש פורום אמנות הטכסטיל והליבוד בתפוז

במשך יותר מחודש התארגן לו בפורום אמנות הטכסטיל והליבוד מפגש חברות (חברות, כי לא ידוע לי על חברים...). אני, ממרחק גיאוגרפי, הסתכלתי על ההתארגנות וידעתי כי איני יכולה להתחייב למפגש כזה, זה פשוט רחוק מידי...
ואז, ארגן לו הנכד שלי מחלה בדיוק בימים שלפני המפגש ואני כסבתא "מסורתית" הגעתי למרכז לעזור ולטפל בילדון. היו לנו יומיים של כיף אמיתי - שיחקנו והשתוללנו ביחד, המתוק הזה נתן לי זמן איכות נהדר ולקראת יום שישי הבריא לחלוטין.
ביום רביעי אחר הצהריים קפצתי לסדנה של "מלי חוט ומחט" לפחות להכיר מישהי שאת שמה ראיתי על גבי המסך והתקבלתי בחום גדול למרות הקפיצה הבלתי מתוכננת והשיעור שהגעתי באמצעו, מלי הסביה פנים והיתה לנו שיחה שהגבירה אצלי את החשק להגיע למפגש.
בחמישי בערב החלטתי סופית, אשאר ללילה נוסף ואגיע למפגש!
הגעתי לביתה של פרפרים בקלות רבה (10 דקות נסיעה מביתה של הבת והתקבלתי בחמימות רבה. לאט לאט החלו להגיע עוד ועוד בנות עד שהסתובבו בבית כ-80 נשים שבשבילי היו כולן מוכרות מהניק אך זרות בשם ובפנים... ההיכרות היתה ספונטנית ופתאום נקישה על הכתף - יונה? יונת? זו את? זו היתה אמא של מאור, הראשונה שיצרתי איתה קשר מעבר לשם בפורום וממנה קבלתי את ההחלפה הראשונה - איזו פגישה מרגשת...
וכך מאחת לשניה, כל כך הרבה פנים, כל כך הרבה שמות וכולן - כולן מסבירות פנים, שמחות ומאושרות להכיר ולהחליף פרטים ורשמים.
והיה גם האוכל - כל אחת הביאה ממטעמיה. היו שהביאו סלט ואחרות דבר מאפה, היה מכל טוב.
ובצד - שוק קח-תן, שולחן מלא בשאריות בדים, חוברות ועוד דברים שאחת אינה רוצה ולשניה אוצר ממש. אני מצאתי שם ריבועי רקמות מקסימים וכבר ידעתי שאיתם אעשה שמיכת תינוק או שתיים מקסימות (שווה לחכות...) וגם, חוברות הדרכה לקווילט - אוצר אמיתי בשבילי. תודה לכן בנות הפורום.
ארבע שעות חלפו כמעט והגיעה שעת ההחלפה. נושא ההחלפה היה תיק לאוכל. אני באתי תיק שתפרתי עשוי מבד כותנה ובעל בטנת כותנה. אורכו של התיק מאפשר הכנסת לחמניה או חצי בגט ועוד משהו...
הנה התיק:

וקבלתי תיק גינס יפיפה בתמורה, הנה הוא:


במהלך המפגש שאלתי את קרן על הצבע/ים המועדפים עליה וכך בחרתי עבורה סיכת ד"ש בשחור לבן.
הנה הסיכה:

כך הסתיים לו המפגש כאשר אף אחת אינה רוצה באמת לעזוב, אך השבת בפתח וכולן צריכות לחזור לביתן. גם אני יצאתי לנסיעה הארוכה הביתה וכל הדרך שחזרתי את החוויה המיוחדת שחוויתי.
תודה לך קרן על האירוח הנפלא ותודה למנהלות הפורום על הארגון הנהדר ובמיוחד תודה לכל הבנות שהאירו פנים וידעו להיות כל כך פתוחות ומשתפות ומפרגנות.

יום ראשון, 16 בינואר 2011

מאיפה מגיעים הרעיונות? או בעצם - תודה לכל מי שמייעץ, מעלה רעיונות ועוד...

לפני כחודשיים שאלה אותי חברה מהיישוב - יונה, את יכולה לעשות לי סינר לאטבי כביסה? נו, זה לא בדיוק קווילט ואז הייתי חזק בעינייני שמיכות תינוק, אבל אמרתי כן, נראה לי שכן... היות ולא חזרה אלי, זה נשאר בגדר רעיון ולא בוצע... מאז פנו אלי בעינייני סינרים עוד אנשים, נראה שהסינר חזר לתפוס את מקומו באביזרי המטבח שלנו וגם קבל כיוון שונה.
הסינר הראשון שתפרתי היה דווקא סינר הנקה. פנתה אלי חברה מקבוצת פ.ל.א (עליה עוד אספר...) ושאלה אם אוכל לתפור בשביל בתה שילדה לא מזמן תאומים, סינר הנקה. זה היה מאתגר... שאלתי: "מה זה?" וקבלתי הסבר מפורט שזה בעצם בד לכיסוי האם בשעת הנקה בכדי שלא תצטרך לפרוש מהחברה ולא תחשוף את עצמה בעת ההנקה - רעיון אדיר.
המבנה הבסיסי בהחלט פשוט - חתיכת בד. פעם, פשוט לקחנו שמיכה וכיסינו את עצמנו ואת הילד בכדי שלא יראו... אבל זה די חנק את האוויר של הילד ואי אפשר היה לראות אותו ולבדוק מה מצבו...
אז חזרתי הביתה והתחלתי לחשוב. היה לי איזה שרטוט כללי וגם ההסבר, אבל זה לא גזרה ברורה. החלטתי להקדיש לכך ניסיון תפירה אמיתי, עם בד ממש.
הרבה זמן לא היה לי, הסבתא היתה אמורה לנסוע לחרת אל הבת... אז חתכתי, תפרתי וישבתי להסתכל על התוצר... היה חסר לי משהו - ידי האם נמצאות מתחת לסינר ומה אם תצטרך משהו - מוצץ, מגבת לניגוב האזור או אפילו רפידות הנקה? אז הכנתי כיסים והוספתי...
עכשיו מדדתי, וואו, זה היה מידי גדול, הייתי חייבת לקצר את רצועת הצוואר - סקוטש עשה את העבודה מצויין, כך תוכל להקטין ולהגדיל בלי בעיה את המרחק של הסינר... נחמד!!!
מה חסר?
צריך להכניס את הסינר לאיזו שקית... ניילון לא בא בחשבון, אז הכנתי שקיק מבד שמיר, קשטתי מעט בכוכבים - וזהו...
הנה מעט תמונות