יום שני, 29 בנובמבר 2010

החלפת kwaii - התנסות בתפירת בובה לפי ציור.

לפני חודש או מעט יותר הצטרפתי לפורום אומנות הטכסטיל והליבוד ושם, מיד בהתחלה נחשפתי לעזרה הדדית ותמיכה מדהימים של חברות הפורום. כשהועלתה ההצעה לעוך החלפה - הצטרפתי. בהגרלה קבלתי את " אמא של מאור" - שהתבררה כאשה מדהימה בעלת היסטוריה דומה לשלי (מורה בפנסיה... סבתא...ועוד).
מעיון מעמיק בבלוג שלה, למדתי עליה המון ואחד הפוסטים החזיר אותי אחורנית לימי בספריה האזורית (אולי עוד אכתוב על כך פוסט מיוחד...).
בפוסט הזה, היא ספר על זכרונותיה מקריאת הספר "בילבי" ועל הנוסטלגיה שעלתה בה כשנתקלה בספר העכשווי "גילגי" - בת דמותה של המיתולוגית הנ"ל...
החלטתי באומץ רב, להתמודד עם הכנת בובה בדמותה של בילבי.
מעולם לא הכנתי בובה...
מה חשבתי לעצמי...
התהליך לא היה פשוט - מציאת תמונה, התאמת בדים, גזירת החלקים, תפירה - הכל היה חדש.
במהלך ההכנה החלטתי ג להפוך את הבובה למשהו שימושי ולהוסיף לה מגנטים, כך שיהיה אפשר לתלותה על המקרר וכן, אטבים דקורטיביים שישמשו לפתקים ושאר תזכורות התלויים למכביר על כל מקרר.
והנה התוצאה:


בתמונה האחרונה מחזיקה הבובה את כרטיס הביקור החדש שלי ואת הכרטיס שצרפתי להחלפה. בנוסף, צרפתי גם סיכות ראש לנכדות המקסימות שלה ואחת בשבילה.





יום שני, 22 בנובמבר 2010

סבלנות...סבלנות... - לא קונים בכל חנות... על ציפית לכרית ועל החלפה יצירתית

המשפט המחורז הזה לא נס ליחו אף פעם. אני זוכרת שספרה לי אימי על כך שבעבר בחנו בחורה להתאמה לחתונה על ידי כך שנתנו לה גוש חוטים מסובך והיא היתה צריכה להפריד את החוטים אחד מהשני ולגלגל אותם לכדי כדורים נפרדים. אני אישית הייתי פורמת אותם בעזרת מספריים - למי היתה סבלנות לזה...
השבוע נזכרתי בסיפור הזה ולמה?
הכנתי לחברה סט כריות סתוויות. אחרי שסיימתי הכל, הכריות עמדו לתצוגה. הזמני את החברה להראות לה בגאווה את הכריות והנה גילינו טעות בכיווני החלקים. אל תטעו, השיבוץ היה ונראה נהדר, אבל זה לא מה שהוזמן - מה עושים?
אין ברירה - פורמים...
בעדינות פרמתי את הכל ותפרתי מחדש. זה לא היה כל כך נורא, להיפך, היתה לי תחושה של הישג, התעלות... התגברתי על איזשהו מחסום שהיה קיים בעבר והנה איננו עוד.
זה לא שלא פרמתי קודם תפרים שלא היו בסדר, אבל הפרימה הזו של משהו מוגמר, סגור - היתה אחרת. נתנה הרגשה של הישג והתגברות על איזשהו מחסום. עכשיו אני ממש מרוצה מהתוצר וגם מהתהליך.
והנה הוא:

האוסף למעשה הינו המשך של החלפת הסתיו שהשתתפתי בה בפורום בתפוז. ההחלפה נתנה לי השראה וגם הזמנות מצד הבת והחברה.
הנה ההחלפה שנשלחה - ציפית לכרית סלון, סיכות רש וכרטיס מעוצב

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

שבוע במרכז ויום איכות עם בתי הקטנה בקסם שימושי

יום שישי הוא היום החופשי של בתי מבית הספר, מיד כשקבלתי את ההזמנה של לימור לסדנת יצירה ידעתי שאציע זאת לבתי. כל השבוע לא הייתי בבית, נסעתי לבתי הגדולה להיות איתה ועם הנכדים, הקטן היה קצת חולה והבעל יצא למילואים - לא פשוט בשביל אשה עובדת - שעות הגן והמעון, העומס בדרכי הנסיעה ובכלל, להיות לבד בבית... אז נסעתי ולקחתי איתי את ההדרכה של ה"קטנה באלפי ישראל" להכנת פרחי בד, עם הממממון ריבוע בד חתוכים, חוטים, סיכות ומחטים... בשביל שעות הפנאי...
והיו... אחרי יום הקטנצ'יק הבריא וחזר לפעוטון, בזמן שהתפנה למדתי להתמודד עם קיפולי הבד הסרבניים, לתקוע סיכות בלי להדקר ולתפור אותם נכון, כך שגם כל עלי הכותרת ייתיישבו במקומם בצורה יפה. הנה שתיים מהן שנמסרו השבוע לחברה טובה שעזרה ותמכה, עדיין ממשיכה, בשעות של ייאוש בזמן הלימודים - לריסה, אין עלייך...


ומה עוד?
כמובן שיום אחד הוקדש לסיור בנחלת בנימין, בדרך גם קפיצה לאבגד לרכישת אבני חן ואביזרים נוספים וסוף סוף גם מצאתי את ה"רגל ההולכת" שאני מקווה שתתאים לאחת מהמכונות שלי, כך אוכל גם לסיים את הקווילט בשמיכות לנכדים.

היום האחרון הוקדש לסיור בשוק מחנה יהודה, בירושליים. שם, אני כבר מכירה את החנויות המועדפות לקניית החלבה, הקיגל והדג הכבוש. יום חמישי הוא גם יום שאפשר לקנות כבר חלות לשבת, עוגיות וכמובן תבלינים ושאר ירקות (הרי לא הייתי כל השבוע בבית...).
תחילת היום היתה כפי שכבר ציינתי, פגישה עם לריסה לקפה וארוחת בוקר, בזמן הזה הלכו בעלי ובתי הגדולה למסע קניות עצמאי בחנויות הבגדים. יש לו בהחלט את הסבלנות הדרושה לבנות בעת בחירת הבגדים...
אח, פגישה שכזו...איך לא הצטלמנו... כל כך התרגשנו... אין דבר - בפעם הבאה...

ולסיום, יום יצירה ביובלים אצל לימוד. כשכתבה שנכין קנבס שמחתי מאוד, מעולם לא הכנתי משהו דומה. ציירתי - כן, עצבתי לוחות - כן, הכנתי כרטיסי ברכה - כן... אבל קנבס לא הכנתי. גם בתי לא...
החלטנו להקדיש את היצירות לזוג שחגג 6 שנות נישואין בתחילת השבוע - שם יהיה מקום לתמונות שני הבנים/נכדים/אחיינים ולבעל שחגג יום הולדת.-הוא יקבל תמונות של כל בני המשפחה.
לא ידעתי בכלל איך להתחיל, הקשבנו להסברים, הסתכלנו אצל השכנים ואחת על השניה והחלטנו לקפוץ למים... צבענו את הקנבס, היא בצבעי המים ואני בבז ואח"כ גם בחום, צהוב וזהב ושוב הסתכלנו מה עוד עושים...
בזמן שחיכינו שהצבע יתייבש הלכנו לבחור דפים לעיצוב נוסף, ניסינו ושוב ניסינו - בערך שעה ויותר...
אמנם הבאתי תמונות כבקשתה של לימור, אבל התהליך לא היה פשוט כלל. במהלך כל הסדנה שיניתי את דעתי מיליון פעמים, התייעצתי עם לימור ושוב שיניתי. גם הבת לא היתה ממש סגורה על העיצוב.
בסוף - זה מה שיצא...
אני בהחלט מרוצה...
במיוחד כי מזמן לא ישבתי בצוותא עם בתי הקטנה ורק וק איתה, בלי הפרעות ובלי שיחות על מבחנים/לימודים/ועוד דברים מעצבנים... היתה לנו שעת הנאה של יצירה - ממש התנתקות מכל העולם היומיומי - תודה לך בתי.